צָרַעַת נַעֲמָן שַׂר הַצָּבָא
בִּתְקוּפַת הַנָּבִיא אֱלִישָׁע, אֵרַע שֶׁנַּעֲמָן שַׂר צְבָא אֲרָם לָקָה בְּצָרַעַת. לְאֵשֶׁת נַעֲמָן הָיְתָה מְשָׁרֶתֶת, יַלְדָּה קְטַנָּה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהִיא אָמְרָה לָהּ: "יָדוּעַ לִי כִּי יֵשׁ מָזוֹר לַצָּרַעַת. אִמְרִי לְבַעְלֵךְ שֶׁיִּשְׁלַח בַּקָּשָׁה לַנָּבִיא אֱלִישָׁע וְהוּא יְרַפֵּא אוֹתוֹ מִצָּרַעְתּוֹ. אֵשֶׁת נַעֲמָן אָמְרָה אֶת הַדְּבָרִים לְבַעְלָהּ, וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת הַדְּבָרִים לְמֶלֶךְ אֲרָם. מֶלֶךְ אֲרָם שָׁלַח אֶת נַעֲמָן לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עִם מִכְתַּב בַּקָּשָׁה, שֶׁיְּצַוֶּה עַל הַנָּבִיא לְרַפְּאוֹ. אֱלִישָׁע הוֹרָה לְנַעֲמָן שֶׁיִּטְבֹּל שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן, וּמִשֶּׁעָשָׂה כָּךְ נִתְרַפֵּא מִצָּרַעְתּוֹ.
מֵאָז קִבֵּל עַל עַצְמוֹ נַעֲמָן שֶׁלֹּא לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, אֲבָל הוּא אָמַר לֶאֱלִישָׁע: שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא מְלַוֶּה אֶת אֲדוֹנוֹ לְבֵית הָאֱלִיל שֶׁלּוֹ, אֵין לוֹ בְּרֵרָה וְגַם הוּא יִצְטָרֵךְ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה, אַחֶרֶת יְבֻלַּע לוֹ, וֶאֱלִישָׁע נִפְרַד מִמֶּנּוּ בְּבִרְכַּת שָׁלוֹם.
הַגמרא מְבִיא מַעֲשֶׂה זֶה, כּדי לִלְמֹד מִמֶּנּוּ שֶׁנָּכְרִי אֵינוֹ מְצֻוֶּה לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ ה', שֶׁהֲרֵי אֱלִישָׁע לֹא אָמַר לוֹ שֶׁבְּכָל זֹאת יִמָּנַע מִלְּהִשְׁתַּחֲווֹת.
