צִיּוּר בִּמְקוֹם חֲתִימָה
כְּבָר לָמַדְנוּ פְּעָמִים אֲחָדוֹת, כִּי יֶשְׁנָם שְׁטָרוֹת שֶׁאֵין לָהֶם תֹּקֶף בְּלֹא חֲתִימַת עֵדִים. אֶחָד מִסּוּגֵי הַשְּׁטָרוֹת הַלָּלוּ הוּא גֵּט.
פַּעַם אֵרַע שֶׁבֵּית דִּין הִתְכַּנֵּס כְּדֵי לִכְתֹּב גֵּט כְּרִיתוּת, וְכַאֲשֶׁר בִּקְשׁוּ מִן הָעֵדִים לַחְתֹּם, אֶחָד מֵהֶם הוֹצִיא עֵט וְצִיֵּר מַנְעוּל בִּמְקוֹם לַחְתֹּם אֶת שְׁמוֹ. אָמְרוּ לוֹ חברי בית הדין: " סְלִיחָה, אבל בִּקַּשְׁנוּ מִמְּךָ לַחְתֹּם, מַדּוּעַ אַתָּה מְצַיֵּר צִיּוּרִים?", וְהוּא עָנָה לָהֶם: "מוֹרַי וְרַבּוֹתַי, הַצִּיּוּר הַזֶּה הוּא הַחֲתִימָה שֶׁלִּי!".
הַאִם חֲתִימָתוֹ כְּשֵׁרָה?
התשובה היא שאִם הוּא רָגִיל לַחְתֹּם כָּךְ, הַחֲתִימָה כְּשֵׁרָה.
בְּדַף זֶה מְסַפֶּר לנו הגמרא כִּי הָיוּ אֲמוֹרָאִים אֲחָדִים שֶׁנָּהֲגוּ לַחְתֹּם בְּצִיּוּר. לְמָשָׁל, רַב חֲנִינָא הָיָה חוֹתֵם בְּצִיּוּר שֶׁל עֲנַף דֶּקֶל. רַב הָיָה חוֹתֵם בְּצִיּוּר שֶׁל דָּג, וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא הָיָה חוֹתָם בְּצִיּוּר שֶׁל תֹּרֶן סְפִינָה.
