עָנִי הַמְהַפֵּךְ בַּחֲרָרָה
ישנו מֻשָּׂג גמראי והלכתי יָדוּעַ הנקרא: "עָנִי הַמְהַפֵּךְ בַּחֲרָרָה". הסִפּוּר הבא ימחיש לנו את פירוש הביטוי.
מַעֲשֶׂה באדם שֶׁחִפֵּשׂ דִּירָה לִמְכִירָה. יוֹם אֶחָד הָלַךְ בָּרְחוֹב וְרָאָה שֶׁלֶט "לִמְכִירָה" עַל מִרְפֶּסֶת דִּירָה. הוּא נָקַשׁ בַּדֶּלֶת, הִתְקַבֵּל בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּבָדַק אֶת הַדִּירָה, וְנוֹכַח לָדַעַת כִּי הִיא מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינָיו. הוּא הִתְמַקַּח עִם הַמּוֹכֵר עַל הַמְּחִיר, וְאָמַר לוֹ: "אָבוֹא בָּעֶרֶב כְּדֵי לִסְגֹּר אִתְּךָ אֶת הָעִסְקָה".
אולם כְּשׁהִגִּיעַ בָּעֶרֶב הוּא הִבְחִין כִּי הַשֶּׁלֶט "לִמְכִירָה" כְּבָר אֵינוֹ תָּלוּי עַל הַמִּרְפֶּסֶת. הַמּוֹכֵר אָמַר לוֹ: "אֲנִי מַמָּשׁ מִצְטַעֵר, הָיָה כָּאן אָדָם אַחֵר שֶׁקָּנָה אֶת הַבַּיִת"!
מָרָה וְקָשָׁה הָיְתָה אַכְזָבָתוֹ והָלַךְ עָצוּב לביתו. המעשה הזה שֶׁל אָדָם הַקּוֹנֶה נֶכֶס שֶׁחֲבֵרוֹ עָמַד לִקְנוֹתוֹ, למרות שסוכם כבר עם החבר נקרא "עָנִי הַמְהַפֵּךְ בַּחֲרָרָה". הגמרא אף מכנה אדם שעשה מעשה לא ראוי שכזה בשם 'רָשָׁע' .
