עֶבֶד כְּנַעֲנִי בְּמִרְפְּאַת הַשִּׁנַּיִם
רְפָאֵל הָיָה רוֹפֵא שִׁנַּיִם יָדוּעַ וְהַשֵּׁם רְפָאֵל הִתְאִים לוֹ בְּיוֹתֵר.
הָיָה זֶה לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת. בְּלַיְלָה גָּשׁוּם שָׁמַע רְפָאֵל גְּנִיחוֹת עֲמוּמוֹת מִן הַקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל הַבַּיִת. הוּא יָרַד לְמַטָּה וְרָאָה אֶת עַבְדּוֹ הַכְּנַעֲנִי מְשַׁפְשֵׁף אֶת לֶחְיוֹ בַּאֲנָחוֹת וּגְנִיחוֹת. הִסְפִּיק לִרְפָאֵל לְהָצִיץ שְׁנִיּוֹת אֲחָדוֹת לְפִיו שֶׁל הָעֶבֶד הַכְּנַעֲנִי כְּדֵי לְהַבְחִין שֶׁבְּאַחַת מִשִּׁנָּיו נִפְעַר חוֹר גָּדוֹל.
מִהֵר רְפָאֵל אֶל חֲדַר הַמִּרְפָּאָה, הוֹרָה לָעֶבֶד לִשְׁכַּב עַל כֻּרְסַת הַטִּפּוּלִים וְהֵחֵל לְטַפֵּל בַּשֵּׁן. לְצַעֲרוֹ הָרַב שֶׁל רְפָאֵל, לְפֶתַע הוּא לָחַץ בְּיָדוֹ חָזָק מִדַּי וְהַשֵּׁן שֶׁל הָעֶבֶד נֶעֶקְרָה. רְפָאֵל הִתְנַצֵּל מְאֹד לִפְנֵי הָעֶבֶד, וּמִיָּד כְּשֶׁהָעֶבֶד קָם מִכֻּרְסַת הַטִּפּוּלִים, הִזְדַּקֵּף רְפָאֵל, שָׁלַח לְעֶבְרוֹ יָד לְבִרְכַּת שָׁלוֹם וְאָמַר לוֹ: "מַזָּל טוֹב! אַתָּה עוֹמֵד לִהְיוֹת יְהוּדִי".
"מָה הָאָדוֹן מִתְכַּוֵּן?", הִתְפַּלֵּא הָעֶבֶד, אַךְ רְפָאֵל הִסְבִּיר לוֹ: "בַּתּוֹרָה כָּתוּב שֶׁעֶבֶד כְּנַעֲנִי יוֹצֵא לַחָפְשִׁי אִם אֲדוֹנוֹ הִפִּיל לוֹ שֵׁן. הִפַּלְתִּי לְךָ שֵׁן - וְלָכֵן אַתָּה עוֹמֵד לְהִשְׁתַּחְרֵר".
