עֲשֶׂרֶת הַתְּנָאִים שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן
כַּאֲשֶׁר יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הִכְנִיס אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הוּא חִלֵּק אֶת הָאָרֶץ לַשְּׁבָטִים, כָּל שֵׁבֶט קִבֵּל נַחֲלָה מִשֶּׁלּוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חִלֵּק לָהֶם אֶת הָאָרֶץ, אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָאָרֶץ תִּהְיֶה שֶׁלָּהֶם רַק אִם הֵם יִנְהֲגוּ לְפִי עֲשָׂרָה תְּנָאִים שֶׁהוּא הִצִּיג בִּפְנֵיהֶם. אַחַד הַתְּנָאִים הוּא: אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ יַעַר לֹא יְגָרֵשׁ מִמֶּנּוּ עֲדָרִים שֶׁל צֹאן וּכְבָשִׂים שֶׁבָּאִים לֶאֱכֹל מִן הָעֵשֶׂב הַגָּדֵל בֵּין הָעֵצִים, כִּי הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא אֶת הָעֵצִים וְהֵם אֵינָם נִזּוֹקִים.
הַגמרא מְסַפֶּר שֶׁגַּם שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ תִּקֵּן תַּקָּנָה, שֶׁאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׂדֶה וְהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת כְּמַעֲבָר בֵּין שְׁנֵי מְקוֹמוֹת, חַיָּב לְאַפְשֵׁר לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים לַעֲבֹר בַּשָּׂדֶה בַּתְּקוּפוֹת שֶׁבָּהֶן הַמַּעֲבָר בַּשָּׂדֶה אֵינוֹ מְקַלְקֵל אֶת הַזְּרָעִים.
