סִפּוּר הַקַּבְרָנִים
אָדָם הָעוֹבֵר עֲבֵרָה כְּדֵי לְהַשִּׂיג מָמוֹן נִפְסָל לְהָעִיד עֵדוּת.
בְּקֶשֶׁר לְכָךְ הַגמרא מְבִיא מַעֲשֶׂה מְעַנְיֵן:
בְּבָבֶל הָיוּ קַבְרָנִים שֶׁהָיוּ רְגִילִים לִקְבֹּר מֵתִים בְּיוֹם טוֹב. פַּעַם הֵם קָבְרוּ מֵת בְּיוֹם טוֹב שֶׁל חַג הַשָּׁבוּעוֹת, וְרַב פָּפָּא הֶחְלִיט לְנַדּוֹת אוֹתָם מִפְּנֵי שֶׁעָבְרוּ אִסּוּר (הָיָה זֶה בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, שֶׁכֵּן בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת מֻתָּר לְהִתְעַסֵּק בִּקְבוּרַת הַמֵּת). הוּא גַּם קָבַע שֶׁהַקַּבְרָנִים הָעֲבַרְיָנִים פְּסוּלִים לְעֵדוּת, מִפְּנֵי שֶׁהֵם עוֹבְרִים אִסּוּר כְּדֵי לְהַשִּׂיג כֶּסֶף - אֶת הַמַּשְׂכֹּרֶת עַל הַקְּבוּרָה.
אֲבָל רַב הוּנָא, בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים לְעֵדוּת, זאת מִפְּנֵי שֶׁהֵם חָשְׁבוּ שֶׁהֵם עוֹשִׂים מִצְוָה בִּקְבוּרַת הַמֵּת וְאֵינָם יוֹדְעִים שֶׁהַדָּבָר אָסוּר.
רַב פָּפָּא שָׁאַל אֶת רַב הוּנָא: אֲבָל כְּבָר בֶּעָבָר הֵם עָשׂוּ כֵּן וְנִדִּיתִי אוֹתָם וּבְוַדַּאי יוֹדְעִים הֵם שֶׁהַדָּבָר אָסוּר, אם כן אֵיךְ אַתָּה קוֹבֵעַ שֶׁהֵם חוֹשְׁבִים שֶׁזּוֹ מִצְוָה?
עָנָה לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אֲנִי מְשַׁעֵר שֶׁהֵם חוֹשְׁבִים שֶׁהֵם עוֹשִׂים מִצְוָה, וְהֵם בְּטוּחִים שֶׁהַחֲכָמִים נִדּוּ אוֹתָם רַק כְּדֵי לְכַפֵּר לָהֶם עַל כָּךְ שֶׁהֵם עָשׂוּ מְלָאכָה בְּיוֹם טוֹב, וְאֵינָם יוֹדְעִים שֶׁעָבְרוּ עַל אִסּוּר.
