מַתְּנַת שְׁכִיב מֵרַע
בְּהִזְדַּמְּנֻיּוֹת אֲחָדוֹת לָמַדְנוּ שֶׁכְּדֵי לְהַעֲבִיר בַּעֲלוּת עַל חֵפֶץ זְקוּקִים לְמַעֲשֵׂה קִנְיָן, אוּלָם יֶשְׁנָם יוֹצְאִים מִן הַכְּלָל, כגון המצב הבא.
חֲזַ"ל תִּקְּנוּ שֶׁאָדָם חוֹלֶה הַנּוֹטֶה לָמוּת יָכוֹל לָתֵת אֶת כָּל נְכָסָיו בְּמַתָּנָה גַּם לְלֹא מַעֲשֵׂה קִנְיָן. חוֹלֶה כָּזֶה מְכֻנֶּה בַּאֲרָמִית "שְׁכִיב מֵרַע", הַיְנוּ: שׁוֹכֵב עַל עֶרֶשׂ דְּוַי. תַּקָּנָה זוֹ מְכֻנָּה "דִּבְרֵי שְׁכִיב מֵרַע כִּכְתוּבִים וְכִמְסוּרִים דָּמִי" - דִּבְרֵי חוֹלֶה הַנּוֹטֶה לָמוּת הַמְצַוֶּה לָתֵת נְכָסָיו בְּמַתָּנָה נֶחְשָׁבִים כְּאִלּוּ הוּא עָשָׂה קִנְיָן וְכָתַב שְׁטָר.
טַעַם הַתַּקָּנָה: פְּעָמִים רַבּוֹת אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת קִנְיָן בְּאוֹתוֹ רֶגַע בּוֹ הַמְצַוֶּה נוֹטֶה לָמוּת, וְחָשְׁשׁוּ חֲזַ"ל שֶׁאִם לִדְבָרָיו לֹא יִהְיֶה תֹּקֶף שֶׁל קִנְיָן עֲלוּלָה דַּעְתּוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה לְהִטָּרֵף עָלָיו, וּלְפִיכָךְ תִּקְּנוּ לִדְבָרָיו תֹּקֶף שֶׁל קִנְיָן.
