מַקְדִּישׁ שְׂדֵה אֲחוּזָה
הֶקְדֵּשׁ זֶה חֵפֶץ אוֹ כֶּסֶף שֶׁהֻקְדַּשׁ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. בְּעֵת שֶּׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, אָדָם הָיָה יָכוֹל לָתֵת מַתָּנָה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ - הוּא נָטַל כֶּסֶף, אוֹ חֵפֶץ, אוֹ אָמַר עַל שָׂדֶה הַשַּׁיָּךְ לוֹ: "הֲרֵי זֶה הֶקְדֵּשׁ", מֵאוֹתוֹ רֶגַע הַחֵפֶץ שַיָּךְ לַהֶקְדֵּשׁ וְאָסוּר לְאִישׁ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ.
וּמֶה עָשָׂה ההֶקְדֵּשׁ בַּחֵפֶץ?
וּבְכֵן, אִם ההֶקְדֵּשׁ צָרִיךְ אֶת אוֹתוֹ חֵפֶץ, לְמָשָׁל, אִם מִישֶׁהוּ הִקְדִּישׁ אֶבֶן וּבְדִיּוּק צְרִיכִים אֲבָנִים לִבְנוֹת אֶת חוֹמַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ - נוֹטְלִים אֶת הָאֶבֶן שֶׁהֻקְדְּשָׁה. אִם הַהֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ זָקוּק לַחֵפֶץ, מַעֲרִיכִים כַּמָּה הוּא שָׁוֶה וּמִי שֶׁרוֹצֶה יָכוֹל לִפְדּוֹת אֶת הַחֵפֶץ מֵהֶקְדֵּשׁ בַּסְּכוּם הַזֶּה. הוּא נוֹתֵן כֶּסֶף, הַכֶּסֶף נִהְיֶה קָדוֹשׁ בִּמְקוֹם הַחֵפֶץ שֶׁנִּהְיֶה חֻלִּין, וְהוּא זוֹכֶה בַּחֵפֶץ.
בְּדַף זֶה לוֹמְדִים עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִפְדֶּה לְפִי הַשֹּׁוִי שֶׁלּוֹ בַּשּׁוּק, אֶלָּא לְפִי סְכוּם קָבוּעַ הַמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. מְדֻבָּר בְּאָדָם שֶּׁהִקְדִּישׁ "שְׂדֵה אֲחוּזָה" - שָׂדֶה שֶׁהוּא יָרַשׁ מֵאֲבוֹתָיו. הַתּוֹרָה קוֹבַעַת שֶׁכָּל שֶׁטַח מְסֻיָּם בַּשָּׂדֶה פּוֹדִים בַּחֲמִשִּׁים שִׁקְלֵי כֶּסֶף, בֵּין אִם בְּפֹעַל מְחִיר הַשּׁוּק שֶׁלּוֹ גָּבוֹהַּ יוֹתֵר אוֹ נָמוּךְ יוֹתֵר (בְּהִזְדַּמְּנוּת אֲחֶרֶת נִלְמַד שֶׁהַסְּכוּם חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים נֶאֱמַר רַק אִם בָּאִים לִפְדּוֹת אֶת הַשָּׂדֶה מִיָּד אַחֲרֵי הַיּוֹבֵל, אֲבָל אִם עַד הַיּוֹבֵל נוֹתְרוּ מְעַט שָׁנִים, הַשָּׂדֶה נִפְדֶּה בִּמְחִיר נָמוּךְ יוֹתֵר).
