מַעֲשֶׂה בְּקַרְקַע
מַעֲשֶׂה בְּמִיכָאֵל, שֶׁהָיְתָה לוֹ קַרְקַע גְּדוֹלָה, וּבְאַחַד הַיָּמִים הוּא נֶאֱלַץ לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ רְחוֹקָה לִזְמָן רַב. לְאַחַר שָׁנִים אֲחָדוֹת חָזַר מִיכָאֵל לְבֵיתוֹ וְהִנֵּה הוּא רָאָה מֵרָחוֹק אֲנָשִׁים עוֹבְדִים בַּקַּרְקַע שֶׁלּוֹ. אֲחוּז תַּדְהֵמָה נָשָׂא מִיכָאֵל אֶת רַגְלָיו וְאָץ-רָץ לִרְאוֹת אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ, וְהִתְבָּרֵר לוֹ כִּי בַשָּׁנִים שֶׁבָּהֶן נֶעֱדַר מִבֵּיתוֹ, נִכְנַס לַקַּרְקַע אָדָם בְּשֵׁם גָּד, חָרַשׁ אוֹתָהּ וְשָׁתַל בָּהּ עֲצֵי פֶרִי.
"מֶה עָשִׂיתָ?", תָּמַהּ מִיכָאֵל, "הֲרֵי הַקַּרְקַע שַׁיֶּכֶת לִי!". "נָכוֹן", הֵשִׁיב גָּד, "אֲבָל חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי שֶׁעַד שֶׁתַּחֲזֹר מִחוּץ לָאָרֶץ אֲנִי אֶשְׁתַּמֵּשׁ בַּקַּרְקַע שֶׁלְּךָ".
הָאֱמֶת הִיא שֶׁגָּד נָהַג שֶׁלֹּא לְפִי הַהֲלָכָה, כִּי אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּנֶכֶס שֶׁל הַשֵּׁנִי בְּלִי רְשׁוּת. אֲבָל כָּעֵת הִתְעוֹרְרָה שְׁאֵלָה מְעַנְיֶנֶת: גָּד הִשְׁקִיעַ אַלְפַּיִם שֶׁקֶל בִּקְנִיַּת הָעֵצִים וּבִשְׁתִילָתָם, וְעַכְשָׁיו הַקַּרְקַע שָׁוָה הַרְבֵּה יוֹתֵר. הַאִם מִיכָאֵל צָרִיךְ לְשַׁלֵּם עַל כָּךְ לְגָד, וְכַמָּה?
על השאלה הזו עונה הגמ' ואומרת שֶׁמִּיכָאֵל צָרִיךְ לְשַׁלֵּם לְגָד רַק אֶת מְחִיר הַהַשְׁקָעָה וְלֹא יוֹתֵר. לְמָשָׁל, אִם הָעֵצִים וּשְׁתִילָתָם עָלוּ לוֹ אַלְפַּיִם שֶׁקֶל, יְשַׁלֵּם אַלְפַּיִם שֶׁקֶל, אֲפִלּוּ שֶׁהַיּוֹם הַקַּרְקַע שָׁוָה הַרְבֵּה יוֹתֵר בִּגְלַל הָעֵצִים.
