מַטְבְּעוֹת עַתִּיקוֹת
כָּל מְדִינָה מַנְפִּיקָה מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף וְחוֹקֶקֶת עֲלֵיהֶם אִיּוּרִים שׁוֹנִים. מִנְהָג זֶה עַתִּיק בְּיוֹתֵר, וּכְבָר אַלְפֵי שָׁנִים נוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹת כָּךְ.
בְּדַף זֶה מְסַפֶּר הגמרא, שֶׁעַל הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁהִנְפִּיקוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיוּ חֲקוּקִים מִצַּד אֶחָד אַבְרָהָם וְשָׂרָה, וּמִצַּד שֵׁנִי יִצְחָק וְרִבְקָה. בַּעֲלֵי הַתּוֹסָפוֹת מַדְגִּישִׁים, כִּי דְּמֻיּוֹתֵיהֶם לֹא הָיוּ חֲקוּקוֹת עַל הַמַּטְבֵּעַ, שֶׁהֲרֵי אָסוּר לַחֲקֹק צוּרַת אָדָם, אֶלָּא הָיָה כָּתוּב עַל הַמַּטְבְּעוֹת "אַבְרָהָם וְשָׂרָה", "יִצְחָק וְרִבְקָה".
בְּסוֹף פֵּרוּשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה מְסַפֵּר הָרַמְבַּ"ן, כִּי כַּאֲשֶׁר הוּא הִגִּיעַ לְעַכּוֹ (לִפְנֵי כִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה) הוּא רָאָה בָּהּ מַטְבְּעוֹת שֶׁמִּצַּד אֶחָד הָיְתָה חֲקוּקָה עֲלֵיהֶם צוּרַת מַקֵּל שָׁקֵד וּבַצַּד הַשֵּׁנִי הָיְתָה חֲקוּקָה עֲלֵיהֶם צוּרַת צְלוֹחִית. צוּרַת מַקֵּל הַשָּׁקֵד נֶחְקְקָה כְּזֵכֶר לְמַקְלוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וְצוּרַת הַצְּלוֹחִית כְּזֵכֶר לְצִנְצֶנֶת הַמָּן.
