מַדּוּעַ מִסְפַּר הַדַּיָּנִים אֵינוֹ זוּגִי לְעוֹלָם?
הַמִּשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה בַּמַּסֶּכֶת, מְפָרֶטֶת סוּגִים שׁוֹנִים שֶׁל דִּינִים, וְהִיא קוֹבַעַת בִּפְנֵי כַּמָּה דַּיָּנִים יֵשׁ לָדוּן אוֹתָם.
הַמִּשְׁנָה אוֹמֶרֶת שֶׁדִּינֵי מָמוֹנוֹת, נִדּוֹנִים בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה דַּיָּנִים. רָבָא אוֹמֵר שֶׁדִּינֵי מָמוֹנוֹת הֵם לְמָשָׁל וִכּוּחִים עַל הַלְוָאָה: זֶה אוֹמֵר לָוִיתָ מִמֶּנִּי וְזֶה אוֹמֵר לֹא לָוִיתִי, אוֹ וִכּוּחִים עַל מִקָּח וּמִמְכָּר: זֶה אוֹמֵר קָנִיתִי מִמְּךָ וְזֶה אוֹמֵר לֹא קָנִיתָ.
גַּם דִּינֵי גְּזֵלוֹת, אִם אָדָם גָּזַל מֵחֲבֵרוֹ, נִדּוֹנִים בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה דַּיָּנִים, כָּךְ גַּם דִּינֵי נְזִיקִין וָעוֹד.
בְּדַף זֶה הַגְּמָרָא קוֹבַעַת כְּלָל שֶׁלְּעוֹלָם מִנְיַן דַּיָּנֵי בֵּית הַדִּין צָרִיךְ לִהְיוֹת מִסְפָּר בִּלְתִּי זוּגִי. מַדּוּעַ?
מִפְּנֵי שֶׁכָּל עוֹד מִנְיַן הַדַּיָּנִים בִּלְתִּי זוּגִי, לְעוֹלָם אֶפְשָׁר לְהַכְרִיעַ אֶת הַדִּין עַל פִּי רֹב. לְמָשָׁל: כְּשֶׁיֵּשׁ שְׁלֹשָׁה דַּיָּנִים וְאֶחָד אוֹמֵר חַיָּב וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים פָּטוּר, קוֹבְעִים אֶת הַדִּין כְּדִבְרֵי הַשְּׁנַיִם שֶׁהֵם הָרֹב, שֶׁכָּךְ קוֹבַעַת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה (שְׁמוֹת, פֶּרֶק כ"ג, פָּסוּק ב'): "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת", יֵשׁ לְהַטּוֹת - לִקְבֹּעַ אֶת הַדִּין - עַל פִּי דַּעַת רֹב הַדַּיָּנִים. אֲבָל אִם יִהְיוּ שְׁנֵי דַּיָּנִים ?דיינים, עָלוּל לְהִוָּצֵר מַצָּב שֶׁל חֹסֶר הַכְרָעָה, אִם אֶחָד יֹאמַר כָּךְ וְאֶחָד כָּךְ.
