מֶה עָשָׂה בַּעַל הַשּׁוֹר?
הוּא הֵרִיץ אֶת הַשּׁוֹר אֶל הַשּׁוֹחֵט וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִשְׁחֹט אֶת הַשּׁוֹר. בַּעַל הַשּׁוֹר חָשַׁב שֶׁעַכְשָׁיו הוּא הִרְוִיחַ כִּי אִי אֶפְשָׁר לִסְקֹל אֶת הַשּׁוֹר שֶׁלּוֹ. כְּשֶׁבָּאוּ שְׁלוּחֵי בֵּית הַדִּין לְהוֹבִיל אֶת הַשּׁוֹר לִסְקִילָה, הֵם נִדְהֲמוּ לְגַלּוֹת כִּי נִתְחֵי בָּשָׂר מֵהַשּׁוֹר כְּבָר מִתְבַּשְּׁלִים בְּסִירִים שׁוֹנִים. "הַשּׁוֹר כְּבָר מִתְבַּשֵּׂל", אָמַר לָהֶם בַּעַל הַשּׁוֹר בַּעֲלִיצוּת, כְּשֶׁבְּלִבּוֹ הוּא מִתְגָּאֶה עַל 'חָכְמָתוֹ'.
לֹא זְמָן רַב נוֹתַר הַחִיּוּךְ עַל פָּנָיו שֶׁל בַּעַל הַשּׁוֹר. הַדַּיָּנִים הִבְהִירוּ לוֹ שֶׁמֵּהָרֶגַע שֶׁנִּפְסַק דִּינוֹ שֶׁל הַשּׁוֹר לִסְקִילָה, הוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה, ואֲפִלּוּ שֶׁשָּׁחֲטוּ אוֹתוֹ כַּדָּת וְכַדִּין, דִּינוֹ כִּנְבֵלָה שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל אוֹתָהּ. הַשּׁוֹר הַזֶּה אֲפִלּוּ אָסוּר בַּהֲנָאָה. כְּלוֹמַר: נְבֵלָה מֻתָּר לִמְכֹּר לְנָכְרִים וּלְהַאֲכִיל לַכְּלָבִים, אַךְ מֵהַשּׁוֹר הַנִּסְקָל אָסוּר אֲפִלּוּ לֵהָנוֹת.
