מִשְׁפַּט צֶדֶק
מַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין עוֹסֶקֶת בַּהֲלָכוֹת הַקְּשׁוּרוֹת לְבֵית דִּין. בְּדַף זֶה הַגמרא מְבִיא פְּסוּקִים הַמְלַמְּדִים עַל הַזְּהִירוּת הַיְתֵרָה שֶׁעַל הַדַּיָּנִים לִנְהֹג בְּעֵת הַדִּין, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּצֵא טָעוּת מִתַּחַת יָדָם, חָלִילָה.
עוד לוֹמְדִים שֶׁהַמְמַנֶּה דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן נֶעֱנָשׁ בְּחֻמְרָה. כַּאֲשֶׁר דַּיָּנִים דָּנִים דִּין אֱמֶת, בִּזְכוּת כָּךְ שׁוֹרָה הַשְּׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְאִם אֵינָם דָּנִים דִּין אֱמֶת, חָלִילָה, הֵם גּוֹרְמִים לְהִסְתַּלְּקוּת הַשְּׁכִינָה מִיִּשְׂרָאֵל.
חכמי הגמרא מַזְהִירים אֶת הַדַּיָּן שֶׁרַק אִם הַדִּין בָּרוּר לוֹ הֵיטֵב - יִפְסֹק, אֲבָל אִם הַדָּבָר אֵינוֹ בָּרוּר לוֹ, שֶׁלֹּא יִפְסֹק אֶת הַדִּין.
הַתּוֹרָה מַזְהִירָה אֶת הַדַּיָּנִים שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ טַעֲנוֹת אַחַד הַצְּדָדִים בְּנִפְרָד לִפְנֵי הַדִּיּוּן, מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ עָלוּל לְהִקָּבַע בְּלֵב הַדַּיָּן, כִּי הַצֶּדֶק עִם הַצַּד שֶׁאֶת טַעֲנוֹתָיו הוּא שָׁמַע, וְהוּא לֹא יִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בְּטַעֲנוֹת הַצַּד הַשֵּׁנִי.
