מִצְוַת עֹנֶג שַׁבָּת
בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ (פֶּרֶק נ"ח פְּסוּקִים י"ג-י"ד) נֶאֱמַר: "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'… וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג". מִפָּסוּק זֶה לְמֵדִים שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה לְהִתְעַנֵּג בַּשַּׁבָּת. אֵיךְ מִתְעַנְּגִים בַּשַּׁבָּת? אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים לִכְבוֹדָהּ וּמַגִּישִׁים מַעֲדַנִּים וּמַאֲכָלִים טְעִימִים. לָכֵן גַּם אָסוּר לְהִצְטַעֵר בַּשַּׁבָּת.
מִפְּנֵי עֹנֶג שַׁבָּת יֵשׁ לֶאֱכֹל בַּשַּׁבָּת מַאֲכָלִים חַמִּים, טובים וטעימים. לָכֵן בְּעֶרֶב שַׁבָּת אָנוּ מַנִּיחִים אֶת הַמַּאֲכָלִים הַחַמִּים עַל הַפְּלָטָה כְּדֵי לְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת בְּמַאֲכָלִים חַמִּים
חֲזַ"ל אָמְרוּ כִּי מִי שֶׁמַּקְפִּיד לְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת כָּרָאוּי זוֹכֶה לְמִלּוּי מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ בְּיַד הַקָּבָּ"ה.
מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּת מִצְוַת עֹנֶג שַׁבָּת, לוֹמְדִים בְּדַף זֶה, כִּי אָדָם שֶׁנָּדַר שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה יַיִן שְׁלֹשִׁים יוֹם, יָכוֹל חָכָם לְהַתִּיר לוֹ אֶת הַנֶּדֶר עַל יְדֵי שֶׁיִּשְׁאַל אוֹתוֹ: הַאִם יָדַעְתָּ שֶׁעַל יְדֵי הַנֶּדֶר שֶׁלְּךָ תִּצְטַעֵר גַּם בַּשַּׁבָּת וְלֹא תּוּכַל לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְלִשְׁתּוֹת יַיִן בַּשַּׁבָּת? אִם הַנּוֹדֵר עוֹנֶה שֶׁבִּשְׁעַת הַנֶּדֶר הוּא לֹא זָכַר זֹאת, הֶחָכָם יָכוֹל לְהַתִּיר לוֹ אֶת הַנֶּדֶר.
