"מִפִּיהֶם וְלֹא מִפִּי כְתָבָם"

ישנו כלל חָשׁוּב בְּדִינֵי עֵדוּת, העוסק בדרך בה מעידים אנשים בפני בית דין.

כאשר שְׁנֵי עֵדִים בָּאִים לְבֵית דִּין לְהָעִיד, בֵּית הַדִּין חוֹקֵר אוֹתָם וּבוֹדֵק אוֹתָם וְאִם הוּא מוֹצֵא אוֹתָם נֶאֱמָנִים - מְקַבְּלִים אֶת עֵדוּתָם.

אֲבָל, הָעֵדִים חַיָּבִים לְהָעִיד בְּעַצְמָם בְּבֵית הַדִּין, אֵין אֶפְשָׁרוּת לִרְשֹׁם אֶת הָעֵדוּת עַל פֶּתֶק וְלִשְׁלֹחַ אוֹתָהּ לְבֵית הַדִּין.

את ההֲלָכָה הזוֹ דָּרְשׁוּ מִן הַפָּסוּק "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים… יָקוּם דָּבָר"- הַתּוֹרָה קוֹבַעַת שֶׁרַק מֵהַפֶּה שֶׁל הָעֵדִים נִתָּן לִשְׁמֹעַ אֶת הָעֵדוּת, כַּנֶּאֱמַר, "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים".

כְּלָל זֶה מְכֻנֶּה "מִפִּיהֶם וְלֹא מִפִּי כְתָבָם" - אֶת הָעֵדוּת יֵשׁ לִשְׁמֹעַ מִפִּי הָעֵדִים וְלֹא לִקְרֹא אוֹתָהּ מֵהַכְּתָב שֶׁהֵם כָּתְבוּ.

(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי).