מְלִיקַת עוֹף
התורה מְצַוָּה אוֹתָנוּ לֶאֱכֹל בַּעֲלֵי חַיִּים שעברו שחיטה כשרה בִּלְבַד. אִם בְּהֵמָה אוֹ עוֹף לֹא נִשְׁחֲטוּ אֶלָּא מֵתוּ בְּצוּרָה אַחֶרֶת - אָסוּר לֶאֱכֹל אוֹתָם, וּמִי שֶׁאוֹכֵל אוֹתָם עוֹבֵר עַל אִסּוּר "נְבֵלָה". אַחֲרֵי הַשְּׁחִיטָה צָרִיךְ גַּם לִמְלֹחַ אֶת הַבָּשָׂר כְּדֵי לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֶת הַדָּם וְרַק אָז מֻתָּר לֶאֱכֹל אֶת הַבָּשָׂר.
בְּדַף זֶה לוֹמְדִים עַל קָרְבַּן הָעוֹף.
בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מַקְרִיבִים גַּם קָרְבָּנוֹת מֵעוֹף, וְאוֹתָם לֹא הָיוּ שׁוֹחֲטִים אֶלָּא מוֹלְקִים. הַמְּלִיקָה נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי שֶׁהַכֹּהֵן חוֹתֵךְ עִם הַצִּפֹּרֶן שֶׁל הָאֲגֻדָּל מִתַּחַת הָעֹרֶף שֶׁל הָעוֹף, וְהִיא שׁוֹנָה מִן הַשְּׁחִיטָה הַנַּעֲשֵׂית מִן הַגָּרוֹן.
עוֹף כָּזֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת אָסוּר בַּאֲכִילָה, כִּי הוּא לֹא נִשְׁחַט, אַךְ הַתּוֹרָה אָמְרָה שֶׁלַּכֹּהֲנִים מֻתָּר לֶאֱכֹל מִקָּרְבָּן שֶׁנִּמְלַק.
