מְכִירַת הַשָּׂדוֹת והַשּוֹבָכִים
רְאוּבֵן הָיָה עֲשִׁיר הַכְּפָר, אַךְ בְּאַחַד הַיָּמִים עֲסָקָיו הָלְכוּ וְהִדַּרְדְּרוּ.
כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת עֲסָקָיו ראובן הָיָה זָקוּק לְהַשִּׂיג סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל, וְהוּא הֶחְלִיט לִמְכֹּר לִמְשׁוּלָם אֶת אַחַד הַשָּׂדוֹת שֶׁבְּבַעֲלוּתוֹ, אֲבָל הוּא הִתְנָה עִם מְשׁוּלָם: אֶת הַשּוֹבָכִים שֶׁבְּאֶמְצַע הַשָּׂדֶה אֲנִי צָרִיךְ, הֵם מִחוּץ לַמְּכִירָה. מְשׁוּלָם הִסְכִּים וְהֵם עָשׂוּ קִנְיָן כַדָּת וְכַדִּין.
אַחֲרֵי יָמִים אֲחָדִים הִגִּיעוּ הַפּוֹעֲלִים שֶׁל ראובן לְהָבִיא יוֹנִים מִן הַשּוֹבָכִים, וּלְהַפְתָּעָתָם אָמַר לָהֶם מְשׁוּלָם: הַשּוֹבָכִים אומנם שֶׁל ראובן, אֲבָל הַשָּׂדֶה שֶׁלִּי, וּבְכֵן, אֲנִי לֹא מַרְשֶׁה לְאִישׁ לַעֲבֹר בַּשָּׂדֶה שֶׁלִּי. תֹּאמְרוּ לראובן שֶׁאִם הוּא רוֹצֶה לַעֲבֹר לַשּׁוֹבָכִים,הרי שעַל כָּל פַּעַם אֲנִי דּוֹרֵשׁ מאה שקלים.
מִיָּד כְּשֶׁראובן שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים הוּא רָץ אֶל הָרַב בִּדְאָגָה, אֲבָל הָרַב הִרְגִּיעוֹ וְאָמַר לוֹ: אַל דְּאָגָה- בְּמַסֶּכֶת בָּבָא בַּתְרָא, דַּף ע"א, כָּתוּב שֶׁבְּמִקְרֶה כָּזֶה נוֹתְרָה לְךָ זְכוּת מַעֲבָר בַּשָּׂדֶה, וּכְאִלּוּ שֶּׁהִתְנֵיתָ כָּךְ בִּזְמַן הַמְּכִירָה. אַתָּה יָכוֹל לְהַגִּיד לִמְשׁוּלָם בִּשְׁמִי שֶׁהוּא חַיָּב לָתֵת לְךָ לַעֲבֹר בַּשָּׂדֶה לְלֹא כָּל תְּמוּרָה.
