לִזְכֹּר אֶת חֻרְבַּן הַמִּקְדָּשׁ
לְאַחַר חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חֲז"ל גָּזְרוּ גְּזֵרוֹת שׁוֹנוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא נִשְׂמַח יוֹתֵר מִדַּי שֶׁהֲרֵי נִטְּלָה מֵאִתָּנוּ תִּפְאַרְתֵּנוּ - בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
בְּדַף זֶה עוסקת הגמרא בְּאִסּוּר זִמְרָה שֶׁהִטִּילוּ חֲזַ"ל לְאַחַר הַחֻרְבָּן. סוּג הַזִּמְרָה שֶׁנֶּאֱסַר הוּא שִׁירָה בְּבָתֵּי מִשְׁתָּאוֹת. כָּךְ תִּקְּנוּ חֲזַ"ל כְּדֵי שֶׁנְּמַעֵט בְּשִׂמְחָה, מִפְּנֵי חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
אוּלָם, בִּסְעֻדּוֹת מִצְוָה, כְּגוֹן: חֲתֻנּוֹת, וְכַדּוֹמֶה, אֵין אִסּוּר שִׁירָה וּמֻתָּר אֲפִלּוּ לְנַגֵּן בִּכְלֵי נְגִינָה. עִם זֹאת נֶאֱמַר בַּתלמוד כִּי גַּם בַּחֲתֻנּוֹת אָסוּר לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים שֶׁהֵם "שִׂמְחָה יְתֵרָה". לְמָשָׁל, בִּתְקוּפָתָם נָהֲגוּ לְשַׂמֵּחַ עִם כְּלִי מְיֻחָד בְּשֵׁם אִירוּס שֶׁהִשְׁמִיעַ קוֹל גָּדוֹל. אָמְרוּ חֲזַ"ל: גַּם בַּחֲתֻנּוֹת אֵין לְנַגֵּן בִּכְלִי זֶה.
כְּמוֹ כֵן, בִּתְקוּפָתָם נָהֲגוּ לַעֲנֹד לְרֹאשׁ הַחֲתָנִים עֲטָרָה מִכֶּסֶף אוֹ מִזָּהָב. אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין לַעֲשׂוֹת כֵּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִשְׂמֹחַ שִׂמְחָה יְתֵרָה בְּשָׁעָה שֶׁבֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ חָרֵב וְשׁוֹמֵם.
בְּיָמֵינוּ אָנוּ נוֹהֲגִים לִשְׁבֹּר כּוֹס תַּחַת הַחֻפָּה, כְּדֵי לְהַזְכִּיר אֶת חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
