לְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת

קַיֶּמֶת מִצְוָה מְיֻחֶדֶת לְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת וּלְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת. לָכֵן מִתְרַחֲצִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת, לוֹבְשִׁים בְּגָדִים נָאִים לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת, וּבְמַהֲלַךְ הַשַּׁבָּת אוֹכְלִים מַאֲכָלִים עֲרֵבִים כְּדֵי לְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת.

מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת בְּיוֹם שִׁשִּׁי אין לַעֲרֹךְ סְעֻדָּה גְּדוֹלָה מדי, כִּי בַּשַּׁבָּת כְּבָר לֹא יִהְיוּ רְעֵבִים כָּל כָּךְ וְלֹא יוּכְלוּ לְהִתְעַנֵּג עַל מַאַכְלֵי הַשַּׁבָּת וְאֵין זֶה מִכְּבוֹד הַשַּׁבָּת לְהִכָּנֵס אֵלֶיהָ שְׂבֵעִים. לְפִיכָךְ, גַּם עָשִׁיר גָּדוֹל הָרָגִיל לַעֲשׂוֹת בְּכָל יוֹם סְעֻדַּת-עֲנָק, יִמָּנַע מִכָּךְ בְּיוֹם שִׁשִּׁי מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת.

בְּדַף זֶה בגמרא מְסַפֵּר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הִתְגּוֹרְרָה מִשְׁפָּחָה עֲשִׁירָה, שֶׁבְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי עָרְכוּ סְעֻדָּה גְּדוֹלָה, וּמִפְּנֵי שֶׁזִּלְזְלוּ בִּכְבוֹד הַשַּׁבָּת הֵם נֶעֶנְשׁוּ.

(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי)