"כֵּיוָן שֶׁהִגִּיד - שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמַגִּיד"
ישנו כלל חשוב בעניין עדותם של עדים בבית הדין, והמקרה הבא ממחיש זאת:
שְׁנֵי עֵדִים נִכְנְסוּ לְבֵית הַדִּין וְהֵעִידוּ: "אָנוּ מְעִידִים שֶׁרְאוּבֵן לָוָה 5000 ₪ מִשִּׁמְעוֹן". כַּאֲשֶׁר הִסְתַּיְּמָה עֵדוּתָם הֵם יָצְאוּ מִן הַחֶדֶר, וְאַחֲרֵי דַּקּוֹת אֲחָדוֹת הֵם חָזְרוּ וְאָמְרוּ לַדַּיָּנִים: "סְלִיחָה, טָעִינוּ, רְאוּבֵן לֹא לָוָה כֶּסֶף מִשִּׁמְעוֹן, אֶלָּא מִלֵּוִי. אָנוּ רוֹצִים לְהִתְחָרֵט ולחזור בנו מֵהָעֵדוּת הקודמת".
בְּרַם, הַדַּיָּנִים אָמְרוּ לָהֶם: אֵינְכֶם יְכוֹלִים לְהִתְחָרֵט, עֵד אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְחָרֵט אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר אָמַר אֶת עֵדוּתוֹ.
הֲלָכָה זוֹ מְכֻנָּה: "כֵּיוָן שֶׁהִגִּיד - שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמַגִּיד".
