כְּלָלִים לדַּיָּנֵי בֵּית הַדִּין
יֶשְׁנָן הֲלָכוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁדַּיָּנֵי בֵּית הַדִּין צְרִיכִים לְהַקְפִּיד עֲלֵיהֶן.
אִם בָּאוּ שְׁנַיִם לְדִין תּוֹרָה, אֶחָד לָבוּשׁ בִּבְלוֹיֵי סְחָבוֹת וְהָאַחֵר לָבוּשׁ בִּבְגָדִים יָפִים, אוֹמְרִים הַדַּיָּנִים לָאִישׁ הַלָּבוּשׁ בְּהִדּוּר: אוֹ תִּלְבַּשׁ בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת כָּמוֹהוּ, אוֹ שֶׁתַּלְבִּישֵׁהוּ בִּבְגָדִים נָאִים. הַסִּבָּה לְכָךְ הִיא כְּדֵי שֶׁהַדַּיָּנִים לֹא יֻשְׁפְּעוּ מֵהַלְּבוּשׁ הַמְּהֻדָּר וְיַטּוּ אֶת הַדִּין לְטוֹבַת הַלָּבוּשׁ בִּבְגָדִים נָאִים. אָכֵן, הַגמרא מְסַפֶּר שֶׁכַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ אֲנָשִׁים לְדִין תּוֹרָה לִפְנֵי רָבָא בַּר רַב הוּנָא, וְהֵם הָיוּ לְבוּשִׁים בִּבְגָדִים נָאִים, הוּא הוֹרָה לָהֶם לַהֲסִירָם
הֲלָכָה נוֹסֶפֶת היא שֶׁאָסוּר לַדַּיָּן לִשְׁמֹעַ אֶת אַחַד הַצְּדָדִים לְבַדּוֹ, אֶלָּא בְּנוֹכְחוּת שְׁנֵי הַצְּדָדִים.
