טֻמְאַת כֹּהֲנִים
פְּעָמִים רַבּוֹת מוֹפִיעַ בַּגמרא שֶׁקַּיָּמוֹת מִצְווֹת מְסֻיָּמוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לַכֹּהֲנִים בִּלְבַד.
בְּדַף זֶה לוֹמְדִים עַל אַחַת מִן הַמִּצְווֹת הַלָּלוּ: הַתּוֹרָה מַזְהִירָה אֶת הַכֹּהֲנִים לְבַל יִטָּמְאוּ לְמֵתִים, לְמָשָׁל, לְכֹהֵן אָסוּר לַעֲבֹר מֵעַל קֶבֶר, וַאֲפִלּוּ לְבַיִת שֶׁיֵּשׁ שָׁם מֵת אָסוּר לוֹ לְהִכָּנֵס.
עִם זֹאת, חָשׁוּב לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ מֵתִים שֶׁהַכֹּהֲנִים מְצֻוִּים לְהִטָּמֵא לָהֶם וְלַעֲסֹק בִּקְבוּרָתָם, מֵתִים אֵלֶּה מְכֻנִּים "שִׁבְעָה קְרוֹבִים", הֲלֹא הֵם: אָב וָאֵם, אָח וְאָחוֹת, בֵּן וּבַת, וְאִשָּׁה.
בְּדַף זֶה לוֹמְדִים שֶׁרַק כֹּהֲנִים מֻזְהָרִים שֶׁלֹּא לְהִטָּמֵא לְמֵתִים, אֲבָל נָשִׁים כֹּהֲנוֹת מֻתָּרוֹת לְהִטָּמֵא לַמֵּת.
