הָאֲמוֹרָא רַב הוּנָא
בִּתְחִלַּת יָמָיו הָיָה הָאֲמוֹרָא רַב הוּנָא עָנִי מָרוּד, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁפַּעַם אַחַת הוּא נֶאֱלַץ לִמְכֹּר אֶת חֲגוֹרָתוֹ כְּדֵי לִקְנוֹת יַיִן לְקִדּוּשׁ וּבִמְקוֹם חֲגוֹרָה הוּא חָגַר חֶבֶל. לַמְרוֹת עֲנִיּוּתוֹ הַמָּרָה הוּא לֹא חָדַל לִשְׁקֹד עַל דַּלְתוֹת הַתּוֹרָה עַד שֶׁהָיָה לִגְדוֹל הַדּוֹר. אַנְשֵׁי דוֹרוֹ הֶעֱרִיכוּהוּ וְכִבְּדוּהוּ עַד מְאֹד, וּבְאֹפֶן יוֹצֵא דֹפֶן הֵם הָיוּ מְכַבְּדִים אוֹתוֹ לַעֲלוֹת לַתּוֹרָה בָּעֲלִיָּה הָרִאשׁוֹנָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה כֹּהֵן.
רַב הוּנָא אָמַר כִּי מִי שֶׁזָּהִיר בְּמִצְוַת הַדְלָקַת נֵרוֹת שַׁבָּת יִהְיוּ לוֹ בָּנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיָּאִירוּ אֶת הָעוֹלָם, וְרַב הוּנָא עַצְמוֹ זָכָה לְבֵן שֶׁהָיָה גְּדוֹל הַדּוֹר, הֲלֹא הוּא הָאֲמוֹרָא "רַבָּה".
בְּגִיל שְׁמוֹנִים וְאֶחָד נִפְטַר רַב הוּנָא, וַאֲרוֹנוֹ הֹעֲלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנִקְבַּר סָמוּךְ לְקִבְרָם שֶׁל רַבִּי חִיָּא וּבָנָיו. אֶת מְקוֹמוֹ בְּרָאשׁוּת הַיְשִׁיבָה מִלֵּא רַב חִסְדָּא תַּלְמִידוֹ.
