הַשָּׁלִיחַ שֶׁחָזַר בְּיָדַיִם רֵיקוֹת
גִּלְגּוּלוֹ שֶׁל שָׁעוֹן
הָיֹה הָיוּ שְׁנֵי שְׁכֵנִים שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בְּאוֹתוֹ בִּנְיָן. בְּאַחַד הַיָּמִים נֶאֱלַץ אַחַד הַשְּׁכֵנִים לִנְסֹעַ בִּדְחִיפוּת לְחוּץ לָאָרֶץ בְּתוֹךְ שְׁעָתַיִם. הוּא לֹא הִכִּיר אֶת שְׁכֵנוֹ כָּל כָּךְ טוֹב, אַךְ לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה, הוּא דָּפַק אֶצְלוֹ בַּבַּיִת, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר עַל אַרְגָּז שֶׁבּוֹ הָיוּ תַּכְשִׁיטִים וַחֲפָצִים בַּעֲלֵי עֵרֶךְ. הַשָּׁכֵן הִסְכִּים, וּבַעַל הָאַרְגָּז נָסַע לְדַרְכּוֹ.
כאשר הוּא חָזַר מִחוּץ לָאָרֶץ ,הוא דָּפַק בְּדֶלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן שֶׁשָּׁמַר עַל הָאַרְגָּז, וְהַלָּה הֵשִׁיב לוֹ אֶת הָאַרְגָּז בִּמְאוֹר פָּנִים. בַּעַל הָאַרְגָּז הוֹדָה לוֹ בְּכָל לִבּוֹ וּפָנָה לְבֵיתוֹ, שָׁם גִּלָּה לְחֶרְדָתוֹ כִּי שָׁעוֹן יָקָר שֶׁהָיָה בָּאַרְגָּז - נֶעֱלַם. כששָׁאַל אֶת הַשּׁוֹמֵר אִם זָכוּר לוֹ מַה קָּרָה לַשָּׁעוֹן, זֶה הֵשִׁיב: "בִּכְלָל לֹא הָיָה שָׁעוֹן".
מאוחר יותר הִתְבָּרֵר שֶׁהַשּׁוֹמֵר לָקַח לְעַצְמוֹ אֶת הַשָּׁעוֹן, וְאַחַר כָּךְ גָּנְבוּ אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ. בשלב הזה השומר טען שֶׁמֵּאַחַר שֶׁבַּסּוֹף גָּנְבוּ אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ הוּא פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי הוּא שׁוֹמֵר חִנָּם, אַךְ בְּדַף זֶה בגמרא כָּתוּב שֶׁשּׁוֹמֵר שֶׁכּוֹפֵר בִּפְנֵי הַבְּעָלִים וְאוֹמֵר שֶׁלֹּא קִבֵּל מֵהֶם אֶת הַפִּקָּדוֹן, מֵאוֹתוֹ רֶגַע הוּא נִהְיָה גַּנָּב וְהוּא חַיָּב בְּכָל מִקְרֶה לְהַחֲזִיר לַבְּעָלִים אֶת הַשָּׁעוֹן אוֹ אֶת עֶרְכּוֹ.
