הַקִּנְיָן שיָחוּל לאחר זמן
אָדָם שֶׁרוֹצֶה לִקְנוֹת חֵפֶץ מְסֻיָּם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה קִנְיָן. לְמָשָׁל, אֶפְשָׁר לִקְנוֹת כִּסֵּא עַל יְדֵי שֶׁהַקּוֹנֶה מַגְבִּיהַּ אוֹתוֹ וְכָךְ הַכִּסֵּא עוֹבֵר מִן הַמּוֹכֵר אֶל הַקּוֹנֶה. אַחַת הַדְּרָכִים לִקְנוֹת בְּהֵמָה הִיא עַל יְדֵי מְשִׁיכָתָהּ, כְּגוֹן: לִמְשֹׁךְ בָּרֶסֶן שֶׁלָּהּ וְעַל יְדֵי כָּךְ לַהֲזִיזָהּ מִמְּקוֹמָהּ.
אוּלָם אֵין דַּי בְּכָךְ שֶׁהַמּוֹכֵר וְהַקּוֹנֶה מְסַכְּמִים בֵּינֵיהֶם בְּפִיהֶם שֶׁהֵם רוֹצִים לַעֲשׂוֹת אֶת הַקִּנְיָן. כָּל עוֹד לֹא נֶעֱרַךְ מַעֲשֵׂה קִנְיָן, הַחֵפֶץ אֵינוֹ קָנוּי.
אָדָם אחד בִּקֵּשׁ לַעֲרֹךְ קִנְיָן בְּצוּרָה יוֹצֵאת דֹּפֶן: הָיָה לו מִשְׂחַק פָּאזֶל, אותו הוּא בִּקֵּשׁ לִמְכֹּר. כַּאֲשֶׁר בָּא קוֹנֶה לקנות את הפאזל אָמַר לו המוכר: אֲנִי אומנם רוֹצֶה לִמְכֹּר אֶת הַמִּשְׂחָק אֲבָל רַק בְּעוֹד שָׁבוּעַ, כִּי בְּשָׁבוּעַ הקרוב אני עדיין רוצה להשתמש בו.
מָה עוֹשִׂים בְּמַצָּב כָּזֶה? הַאִם צָרִיךְ לְהַמְתִּין עִם הַקִּנְיָן עַד שֶׁיַּחֲלֹף הַשָּׁבוּעַ?
בְּדַף זֶה בגמרא לוֹמְדִים כִּי אֵין צֹרֶךְ בְּכָךְ. אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת הַיּוֹם מַעֲשֵׂה קִנְיָן וְלוֹמַר: "אָנוּ קוֹבְעִים שֶׁהַקִּנְיָן יָחוּל עוֹד שָׁבוּעַ".
