הַמַּסּוֹר נָפַל מִן הַגַּג
בְּבֵית מִשְׁפַּחַת רְאוּבֵנִי הָיָה צָפוּף מִדַּי, ומַר רְאוּבֵנִי הֶחְלִיט לִבְנוֹת עוֹד חֲדָרִים עַל גַּג הַבַּיִת כְּדֵי לְהַגְדִּיל אֶת הַדִּירָה. הוּא הֵחֵל לְשַׁפֵּץ אֶת הַדִּירָה בְּמֶרֶץ, וּבְמַהֲלַךְ הַבְּנִיָּה נוֹתְרוּ כְּלֵי עֲבוֹדָה שׁוֹנִים עַל הַגַּג. מַר רְאוּבֵנִי אָמַר לְעַצְמוֹ: "לֹא אֶקַּח כָּל יוֹם אֶת הַכֵּלִים מִן הַגַּג וַאֲאַכְסֵן אוֹתָם בַּמַּחְסָן, אֶלָּא לְאַחַר שֶׁאֲסַיֵּם אֶת כָּל הָעֲבוֹדָה". מַר רְאוּבֵנִי הִשְׁאִיר, אֵפוֹא, אֶת כְּלֵי הָעֲבוֹדָה עַל גֶּדֶר גַּג הַבַּיִת וְהָלַךְ לִישֹׁן.
בַּלַּיְלָה נָשְׁבָה רוּחַ, וְהִפִּילָה מַסּוֹר מִן הַגַּג. הַמַּסּוֹר נָפַל עַל חַבְלֵי הַכְּבִיסָה שֶׁל מִשְׁפַּחַת שִׁמְעוֹנִי וְקָרַע אֶת הַמַּפָּה שֶׁל שַׁבָּת, וְאַחַר כָּךְ נָפַל עַל הַמִּדְרָכָה וּפָצַע אֶת אֶצְבָּעוֹ שֶׁל אָדוֹן לֵוִי שֶׁבְּדִיּוּק עָבַר לְתֻמּוֹ לְיַד הַבַּיִת.
מָה הַהֲלָכָה בענין?
אִם הָרוּחַ הָיְתָה רְגִילָה וְלֹא רוּחַ חֲזָקָה שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה, חַיָּב אָדוֹן רְאוּבֵנִי לְשַׁלֵּם לְמִשְׁפַּחַת שִׁמְעוֹנִי עַל הַמַּפָּה, וּלְאָדוֹן לֵוִי הוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם כֶּסֶף עַל הַנֶּזֶק שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ.
