הַלּוֹוֶה הַשַּׁקְרָן
מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁלָּוָה כֶּסֶף מֵחֲבֵרוֹ וְהִתְחַיֵּב לְהַחֲזִיר לוֹ אֶת הַכֶּסֶף בְּתוֹךְ חֹדֶשׁ. חָלְפוּ חָדְשַׁיִם וְכַאֲשֶׁר בָּא הַמַּלְוֶה לְבַקֵּשׁ אֶת הַהַלְוָאָה, אָמַר לוֹ הַלּוֹוֶה: "כְּבוֹדוֹ אֵינוֹ זוֹכֵר? כְּבָר הֶחֱזַרְתִּי לְךָ אֶת הַהַלְוָאָה!". "מַה פִּתְאֹם! לֹא הֶחֱזַרְתָּ!", אָמַר הַמַּלְוֶה, וְהַלּוֹוֶה אוֹמֵר כְּנֶגְדּוֹ: "כֵּן הֶחֱזַרְתִּי!".
בְּמִקְרֶה כָּזֶה הַלּוֹוֶה צָרִיךְ לְהִשָּׁבַע בְּבֵית דִּין שֶׁהוּא אָכֵן הֶחֱזִיר אֶת הַהַלְוָאָה. הַלּוֹוֶה עָמַד וְנִשְׁבַּע: "בְּיוֹם שֵׁנִי, י"ט בְּנִיסָן, הֶחֱזַרְתִּי אֶת הַהַלְוָאָה".
אַחֲרֵי יָמִים אֲחָדִים הִגִּיעוּ עֵדִים לְבֵית הַדִּין וְהֵעִידוּ: "הַלּוֹוֶה שַׁקְרָן. אֲנַחְנוּ הָיִינוּ אִתּוֹ בְּיוֹם שֵׁנִי מֵהַבֹּקֶר עַד הַלַּיְלָה, וְהוּא לֹא פָּרַע כָּל הַלְוָאָה".
מָה הַדִּין בְּמִקְרֶה כָּזֶה? רַב דּוֹרֵשׁ מִן הַפְּסוּקִים, כִּי אִם הַלּוֹוֶה כְּבָר נִשְׁבַּע, הוּא אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַהַלְוָאָה, וַאֲפִלּוּ נִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר, אֲבָל הַגמרא כותב שֶׁהֲלָכָה נִפְסְקָה כְּרַב נַחְמָן שֶׁחָלַק עָלָיו וְסָבַר שֶׁגַּם בְּמִקְרֶה כָּזֶה עַל הַלּוֹוֶה לִפְרֹעַ אֶת הַהַלְוָאָה.
