הַחֲמוֹר שֶׁכמעט נִּמְכַּר
מַעֲשֶׂה בְּגֵּרְשׁוֹן, חַקְלַאי וָתִיק שֶׁהָיוּ בִּרְשׁוּתוֹ רְפָתוֹת עִם פָּרוֹת מְשֻׁבָּחוֹת שֶׁהֵנִיבוּ חָלָב לָרֹב, לוּל תַּרְנְגוֹלִים עֲנָק, וְכֵן עֶדְרֵי חֲמוֹרִים לִנְשִׂיאַת מַשָּׂאוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.
יּוֹם אחד גֵּרְשׁוֹן רָצָה לִרְכֹּשׁ מַחֲרֵשָׁה, אַךְ בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ יוֹם לֹא הָיָה לוֹ מַסְפִּיק כֶּסֶף. גֵּרְשׁוֹן פָּנָה לְשָׁכֵן נָכְרִי וּשְׁאֵלוֹ: "הֲתִרְצֶה לִקְנוֹת מִמֶּנִּי חֲמוֹר ?". הַשָּׁכֵן שָׂמַח וְגֵרְשׁוֹן כִּמְעַט מָכַר לוֹ אֶת הַחֲמוֹר, אלא שאז ניגש אדם אחד שהיה בדיוק בַּמָּקוֹם, קָרָא לְגֵרְשׁוֹן הַצִּדָּה וְאָמַר לוֹ בְּשֶׁקֶט: "סְלִיחָה שֶׁאֲנִי מִתְעָרֵב, אֲבָל בַּתלמוד לוֹמְדִים שֶׁאָסוּר לִמְכֹּר בְּהֵמָה גַסָּה (בָּקָר) לְנָכְרִי, מכיוון שיש חשש כִּי בַּסּוֹף יָבוֹאוּ לְהַשְׂכִּיר לָהֶם בְּהֵמוֹת". וּמָה רָע בְּכָךְ?" שָׁאַל גֵּרְשׁוֹן, וְאותו אדם הֵשִׁיב:"לִבְהֵמָה שֶׁל יְהוּדִי אָסוּר לַעֲבֹד בַּשַּׁבָּת אֲפִלּוּ אֵצֶל נָכְרִי, וְאִם מַשְׂכִּירִים בְּהֵמָה גַסָּה לְנָכְרִי, הִיא תַּעֲבֹד אֶצְלוֹ גַּם בַּשַּׁבָּת…".
