הַגָּדֵר שֶׁנִּבְנְתָה בַּמָּקוֹם הַלֹּא נָכוֹן
פַּעַם אַחַת עָלָה הַנָּהָר עַל גְּדוֹתָיו וְזִרְמֵי מַיִם חֲזָקִים סָחֲפוּ אֶת הַגָּדֵר שֶׁהִפְרִידָה בֵּין הַשָּׂדֶה שֶׁל רַב עָנָן לַשָּׂדֶה שֶׁל שְׁכֵנוֹ. אַחֲרֵי שֶׁהַשִּׁטָּפוֹן חָלַף, הָלְכוּ רַב עָנָן וּשְׁכֵנוֹ וּבָנוּ יַחַד גָּדֵר חֲדָשָׁה.
עָבְרוּ יָמִים אֲחָדִים וְהַשָּׁכֵן תָּבַע אֶת רַב עָנָן לְדִין תּוֹרָה אֵצֶל רַב נַחְמָן, וְכָךְ הוּא אָמַר: בְּטָעוּת נִקְבְּעָה הַגָּדֵר הַחֲדָשָׁה בְּתוֹךְ הַשֶּׁטַח שֶׁלִּי, בְּבַקָּשָׁה שֶׁהָרַב יֹאמַר לְרַב עָנָן שֶׁעָלָיו לְהַסְכִּים לְהַחֲזִיר אֶת הַגָּדֵר לִמְקוֹמָהּ הַיָּשָׁן.
אֲבָל רַב עָנָן טָעַן בִּפְנֵי רַב נַחְמָן: הֲרֵי אוֹתוֹ שָׁכֵן בָּנָה אֶת הַגָּדֵר יַחַד אִתִּי, וּבְוַדַּאי הוּא הִסְכִּים לְוַתֵּר עַל הַשֶּׁטַח שֶׁהִפְסִיד וְלָתֵת לִי אוֹתוֹ בְּמַתָּנָה.
אֲבָל רַב נַחְמָן אָמַר לְרַב עָנָן שֶׁהוּא אֵינוֹ צוֹדֵק, מִפְּנֵי שֶׁאוֹתוֹ שָׁכֵן טָעָה כְּשֶׁעָשָׂה כֵּן, כִּי הוּא חָשַׁב שֶׁשָּׁם צָרִיךְ לִהְיוֹת מְקוֹם הַגָּדֵר וְהוּא לֹא הִתְכַּוֵּן בֶּאֱמֶת לְוַתֵּר עַל אוֹתוֹ שֶׁטַח.
