הַבְּכוֹר שֶׁמָּחַל עַל חֶלְקוֹ
הַגמרא דן בשאלה העקרונית- מָה הַדִּין אִם לְאַחַר הַיְרֻשָּׁה, עוֹד לִפְנֵי שֶׁחָלְקוּ אֶת הַנְּכָסִים, עָמַד הַבְּכוֹר וּמָחַל עַל חֶלְקוֹ הַכָּפוּל בירושה- הַאִם מְחִילָתוֹ תְּקֵפָה?
נֶּחְלְקוּ בְּכָךְ אֲמוֹרָאִים. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַמְּחִילָה אֵינָהּ תְּקֵפָה, שֶׁכֵּן עַד הַחֲלֻקָּה הַבְּכוֹר עֲדַיִן לֹא זָכָה בַּחֵלֶק הַנּוֹסָף, וְאֵיךְ יָכוֹל אָדָם לִמְחֹל עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ?
הֲלָכָה נוֹסֶפֶת שלוֹמְדִים בְּדַף זֶה היא שאם לִפְנֵי מוֹתוֹ צִוָּה הָאָב שֶׁאֶחָד מִבָּנָיו לֹא יְקַבֵּל מְאוּמָה בַּיְרֻשָּׁה, אוֹ שֶׁאָמַר שֶׁבְּנוֹ הַבְּכוֹר לֹא יִטֹּל פִּי שְׁנַיִם- דְּבָרָיו בְּטֵלִים, מכיוון שהוּא מְצַוֶּה נֶגֶד דִּינֵי הַתּוֹרָה ואין בסמכותו לעשות זאת, אולם אִם הוּא רוֹצֶה בכך- הוּא יָכוֹל לָתֵת אֶת הַנְּכָסִים, עַכְשָׁיו, בְּחַיָּיו, בְּמַתָּנָה לְיֶתֶר הָאַחִים וּבְכָךְ לְנַשֵּׁל אֶת אֶחָד מִן הַבָּנִים מִן הַיְרֻשָּׁה, אַךְ לְצַוּוֹת שֶׁלֹּא יִירַשׁ כלל אֵינוֹ יָכוֹל.
