"דָבָר שֶׁלֹּא בָא לָעוֹלָם"

מעֲשֶׂה בִּגְדַלְיָה, אִישׁ טוֹב וְיָשָׁר, בַּעַל חֲנוּת לְמִמְכַּר אוֹפַנַּיִם.

בְּאַחַד הַיָּמִים נִכְנַס אָדָם מְבֻגָּר לַחֲנוּתוֹ שֶׁל גְּדַלְיָה וּבִקֵּשׁ לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ. "בְּבַקָּשָׁה", אָמַר לוֹ גְדַלְיָה, "יֵשֵׁב כְּבוֹדוֹ וּנְשׂוֹחַח". הָאִישׁ סִפֵּר כִּי יֵשׁ לוֹ נֶכֶד חָמוּד שֶׁיַּגִּיעַ לְבַקְּרוֹ בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא וְהוּא רוֹצֶה לִרְכֹּשׁ עֲבוּרוֹ אוֹפַנַּיִם יְרֻקּוֹת. אָמַר לוֹ גְּדַלְיָה: "יֵשׁ לִי כָּאן בֶּחָנוּת אוֹפַנַּיִם יְרֻקּוֹת, אַךְ הֵם עֲדַיִן אֵינָם שֶׁלִּי, כִּי עוֹד לֹא שִׁלַּמְתִּי עֲלֵיהֶם לְסוֹכֵן הָאוֹפַנַּיִם. בֹּא וְהָרֵם אוֹתָם, בְּכָךְ תַּעֲשֶׂה קִנְיַן "הַגְבָּהָה", וְאַחֲרֵי שֶׁאֶקְנֶה אוֹתָם מֵהַסּוֹכֵן אֶתֵּן לְךָ אוֹתָם".

"הוֹ... תּוֹדָה רַבָּה לְךָ", אָמַר הַסָּב, וְהִתְכּוֹנֵן לְהַגְבִּיהַּ אֶת הָאוֹפַנַּיִם.

בְּאוֹתוֹ זְמַן, הָיָה בֶחֲנוּת יְהוּדָה, שֶׁבְּדִיּוּק סִיֵּם לִלְמֹד אֶת דַּף נ"ח בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת. בִּמְאוֹר פָּנִים פָּנָה יְהוּדָה אֶל גְּדַלְיָה וְאֶל הַסָּב וְאָמַר: כְּדַאי שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁכָּעֵת הַסַּבָּא אֵינוֹ קוֹנֶה מְאוּמָה.

"מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת?", שָׁאַל גְּדַלְיָה. הִסְבִּיר יְהוּדָה: "הַגמרא מלמדת אותנו כלל חשוב- שֶׁ"אֵין אָדָם מַקְנֶה דָבָר שֶׁלֹּא בָא לָעוֹלָם", אָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר חֲפָצִים שֶׁעוֹד לֹא נִמְצָאִים בָּעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ לֹא חֲפָצִים שֶׁנִּמְצָאִים בָּעוֹלָם, אֲבָל הֵם עֲדַיִן אֵינָם שֶׁלּוֹ. לְמָשָׁל, כָּעֵת הָאוֹפַנַּיִם הַיְרֻקּוֹת עֲדַיִן אֵינָם שַׁיָּכִים לִגְדַלְיָה, וְאֵיךְ יִמְכֹּר אוֹתָם לַסַּבָּא?