בָּא בַּמַּחְתֶּרֶת
כְּבָר עָסַקְנוּ בַּכְּלָל הַקּוֹבֵעַ: 'הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ'. בְּדַף זֶה לוֹמְדִים הֵיכָן לְמֵדִים כְּלָל זֶה מִן הַתּוֹרָה.
וּבְכֵן כָּךְ נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה בְּדִינוֹ שֶׁל "בָּא בַּמַּחְתֶּרֶת". בָּא בַּמַּחְתֶּרֶת הוּא גַּנָּב שֶׁחוֹתֵר - חוֹפֵר, מִנְהָרָה כְּדֵי לְהִכָּנֵס לַבַּיִת וְלִגְנֹב, וְהַתּוֹרָה מַתִּירָה לְבַעַל הַבַּיִת לַהֲרֹג אוֹתוֹ. הסיבה לכך היא שעל פי הַתּוֹרָה בְּדֶרֶךְ כְּלָל הַגַּנָּב מְתַכְנֵן שֶׁאִם בַּעַל הַבַּיִת יַרְגִּישׁ בּוֹ וִינַסֶּה לְעַכֵּב בַּעֲדוֹ, הוּא יַהֲרֹג אֶת בַּעַל הַבַּיִת. מִפְּנֵי אֶפְשָׁרוּת זוֹ, דַּי לִקְבֹּעַ שֶׁהַגַּנָּב בָּא לַהֲרֹג אֶת בַּעַל הַבַּיִת. אוֹמֶרֶת אֵפוֹא הַתּוֹרָה לְבַעַל הַבַּיִת: "הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ" – מותר לך להקדים ולהֲרֹג אֶת הַגַּנָּב.
אולם אִם בָּרוּר לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁהַגַּנָּב לְעוֹלָם לֹא יַהֲרֹג אוֹתוֹ, אָסוּר לוֹ לַהֲרֹג אֶת הַגַּנָּב. כגון בֵּן שֶׁרוֹאֶה שֶׁאָבִיו חוֹתֵר לְבֵיתוֹ לִגְנֹב, לֹא יַהֲרֹג אֶת אָבִיו, כִּי אֵין כָּל סָפֵק שֶׁאֵין לָאָב כַּוָּנָה לַהֲרֹג אֶת בְּנוֹ, כִּי אַהֲבַת אָב לְבֵן חֲזָקָה יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר.
