אַרְבַּע אַמּוֹת סְּבִיב הָאָדָם
לָמַדְנוּ בעבר שאִם הַבַּעַל רוֹצֶה לְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה, הוּא אוֹ הַשָּׁלִיחַ שֶׁלּוֹ צְרִיכִים לָתֵת אֶת הַגֵּט לְיָדֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה. אִם לְמָשָׁל, הִנִּיחוּ אֶת הַגֵּט בְּאֵיזֶה מָקוֹם וְאָמְרוּ לָהּ: "תִּקְּחִי מִשָּׁם אֶת הַגֵּט" - הַגֵּרוּשִׁין אֵינָם חָלִים.
מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁלֹּא הִנִּיחַ אֶת הַגֵּט בְּיָדֶיהָ שֶׁל אִשְׁתּוֹ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא רָאָה שֶׁאִשְׁתּוֹ נִכְנֶסֶת לְסִמְטָה, הוּא הִנִּיחַ אוֹתוֹ עַל הָרִצְפָה, קָרוֹב אֵלֶיהָ. הַמִּשְׁנָה בְּדַף זֶה קוֹבַעַת, כִּי אִם הַגֵּט נִמְצָא בְּתוֹךְ אַרְבַּע הָאַמּוֹת שֶׁבָּהֶן הִיא עוֹמֶדֶת, הַגֵּרוּשִׁין חָלִים.
מַדּוּעַ?
יֵשׁ מַסְבִּירִים שֶׁחֲזַ"ל תִּקְּנוּ שֶׁאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁסְּבִיב הָאָדָם הֵם כְּמוֹ הֶחָצֵר שֶׁלּוֹ וְכָל מַה שֶּׁנִּמְצָא בְּתוֹכוֹ הוּא קוֹנֶה, וְלָכֵן הָאִשָּׁה קָנְתָה אֶת הַגֵּט וְהוּא נִהְיָה שֶׁלָּהּ
