אַחְרָיוּת הַשּׁוֹמֵר עַל פֵּרוֹת חֲבֵרוֹ
בְּדַפּים אלו בגמרא לוֹמְדִים עַל פְּעֻלּוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁהַשּׁוֹמֵר חַיָּב לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לִמְנֹעַ הֶפְסֵד מֵהַמַּפְקִיד.
למשל, אָדָם שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ לִשְׁמֹר עַל פֵּרוֹת שֶׁל חֲבֵרוֹ. לְאַחַר זְמַן-מָה הִבְחִין שׁוֹמֵר הַפִּקָּדוֹן שֶׁמַּצַּב הַפֵּרוֹת אֵינוֹ מַשְׂבִּיעַ רָצוֹן. הִתְבָּרֵר שֶׁהַפֵּרוֹת הִתְחִילוּ לִהְיוֹת רַכִּים וְאִם יַשְׁאִירוּם כְּמוֹת שֶׁהֵם הֵם יַתְחִילוּ לְהַרְקִיב וְהַמַּפְקִיד יַפְסִיד אֶת הַפֵּרוֹת.
הַשּׁוֹמֵר נִסָּה לְאַתֵּר אֶת הַמַּפְקִיד כְּדֵי לִשְׁאֹל אוֹתוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת, אַךְ הוּא לֹא הִצְלִיחַ לִמְצֹא אוֹתוֹ. הִתְבָּרֵר שֶׁהַמַּפְקִיד נָסַע לְאֶרֶץ רְחוֹקָה.
מָה עַל הַשּׁוֹמֵר לַעֲשׂוֹת עם הפירות ?
חֲכָמִים אוֹמְרִים שֶׁהַשּׁוֹמֵר צָרִיךְ לִפְנוֹת לְבֵית הַדִּין וּלְסַפֵּר לָהֶם אֶת הַמַּעֲשֶׂה, וְתַחַת פִּקּוּחָם שֶׁל בֵּית הַדִּין הוּא יִמְכֹּר אֶת הַפֵּרוֹת וְיִשְׁמֹר אֶת הַכֶּסֶף עֲבוּר הַמַּפְקִיד.
