"אֵינִי נִיזּוֹנִית וְאֵינִי עוֹשָׂה"
בְּדֶרֶךְ כְּלָל הַתַּקָּנוֹת שתיקנו חֲזַ"ל מְחַיְּבוֹת אֶת כֻּלָּם, וְאָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר: "אֵינִי חָפֵץ בְּתַקָּנָה זוֹ", אוֹ "אֵינִי חָפֵץ בִּגְזֵרָה זוֹ".
בְּדַף זֶה לוֹמְדִים שֶׁיֵּשׁ תַּקָּנָה שֶׁחֲזַ"ל קָבְעוּ מֵרֹאשׁ שֶׁלֹּא חַיָּבִים לְקַבֵּל אוֹתָהּ.
מִדִּין תּוֹרָה הַבַּעַל אֵינוֹ חַיָּב לְפַרְנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ, אֲבָל כָּךְ תִּקְּנוּ חֲזַ"ל שֶׁהַבַּעַל צָרִיךְ לְפַרְנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ. כְּנֶגֶד כָּךְ הֵם תִּקְּנוּ שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָאִשָּׁה מַרְוִיחָה שַׁיָּךְ לְבַעְלָהּ.
יֶשְׁנָם מִקְרִים שֶׁבָּהֶם הָאִשָּׁה אֵינָהּ רוֹצָה בְּתַקָּנָה זוֹ, לְמָשָׁל, אִם הָאִשָּׁה מַרְוִיחָה כֶּסֶף רַב כָּל חֹדֶשׁ, עָדִיף לָהּ שֶׁבַּעְלָהּ לֹא יִתְחַיֵּב לְפַרְנֵס אוֹתָהּ וְהַכֶּסֶף יִשָּׁאֵר שֶׁלָּהּ. בְּמִקְרֶה זֶה חֲזַ"ל הִסְכִּימוּ שֶׁהָאִשָּׁה תֹּאמַר: "אֵינִי נִיזּוֹנִית וְאֵינִי עוֹשָׂה" - אֲנִי מְוַתֶּרֶת עַל תַּקָּנַת חֲכָמִים שֶׁבַּעְלִי צָרִיךְ לְפַרְנֵס אוֹתִי, וְכָךְ לֹא אֶצְטָרֵךְ לָתֵת לוֹ אֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁאֲנִי מַרְוִיחָה.
מַדּוּעַ הִיא יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת זֹאת? מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַתַּקָּנָה הָיְתָה לְטוֹבָתָהּ, וְאִם הִיא מַרְגִּישָׁה שֶׁהִיא לֹא לְטוֹבָתָהּ הִיא יְכוֹלָה לְבַטֵּל אוֹתָהּ.
