אִסּוּר קְּלָלָה
קַיָּם אִסּוּר לְקַלֵּל כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל. מִלְּבַד זֹאת הַתּוֹרָה מַזְהִירָה בִּמְיֻחָד שֶׁלֹּא לְקַלֵּל נָשִׂיא: "וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר". מִיהוּ נָשִׂיא? הַכַּוָּנָה לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׂרָרָה עַל צִבּוּר כְּלַל יִשְׂרָאֵל, יִתָּכֵן שֶׁהַשְּׂרָרָה תִּהְיֶה מְדִינִית, כְּמוֹ מֶלֶךְ, וְיִתָּכֵן שֶׁתִּהְיֶה תּוֹרָנִית כְּגוֹן נְשִׂיא הַסַּנְהֶדְרִין.
הַתּוֹרָה גַּם מְפָרֶשֶׁת עֹנֶשׁ מְיֻחָד לַמְקַלֵּל אֶת אָבִיו אוֹ אִמּוֹ.
בְּקֶשֶׁר לָאִסּוּר לְקַלֵּל כּוֹתֵב הָרַמְבַּ"ם, שֶׁאִם נִתְבּוֹנֵן נִרְאֶה שֶׁקְּלָלָה הִיא סוּג שֶׁל נְקָמָה. מַדּוּעַ? כִּי אָדָם הַכּוֹעֵס עַל מִישֶׁהוּ שֶׁהֵרַע לוֹ מְבַקֵּשׁ לִנְקֹם בּוֹ, וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ מַסְפִּיק לוֹ לְדַמְיֵן אֵיךְ הַלָּה סוֹבֵל. לִפְעָמִים הוּא כָּל כָּךְ כּוֹעֵס עַד שֶׁהוּא מַבִּיעַ דְּבָרִים בַּפֶּה: הַלְוַאי שֶׁיִּהְיֶה לְךָ כָּךְ וָכָךְ. וְלִפְעָמִים הוּא אֲפִלּוּ נוֹקֵט מַעֲשֶׂה, מַכֶּה אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה אוֹ אֲפִלּוּ הוֹרֵג אוֹתוֹ, הַכֹּל לְפִי מִדַּת הַכַּעַס שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. לְפִיכָךְ הַתּוֹרָה מְצַוָּה שֶׁלֹּא לְקַלֵּל כְּדֵי שֶׁלֹּא נִתְרַגֵּל לִכְעֹס, כָּךְ הַתּוֹרָה טוֹבַעַת בָּנוּ מִדּוֹת טוֹבוֹת. הָרַמְבַּ"ם מֵבִיא רְאָיָה שֶׁזֶּה טַעַם הָאִסּוּר, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה אוֹסֶרֶת אֲפִלּוּ לְקַלֵּל חֵרֵשׁ, וְהוּא הֲרֵי אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ עַל הַקְּלָלָה. מֵאִסּוּר זֶה אָנוּ מְבִינִים שֶׁהַתּוֹרָה רוֹצָה לִמְנֹעַ מֵאָדָם לְקַלֵּל, וְאֵין מַטְּרַת הָאִסּוּר דַּוְקָא לִמְנֹעַ צַעַר מִן הַמְקֻלָּל הַמִּצְטַעֵר בִּשְׁמִיעַת הַקְּלָלָה.
