מכך שהעוף אכל – ידע שפתרונו למיתה...

וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר וגו' (מ, טז).

כתב רבינו האוה"ח ותמצא שבחלום שר המשקים לא הזכיר ששתה פרעה את הכוס אלא נתינתו בידו לכבוד ולמעלה, משא"כ בחלום שר האופים שהגיד אכילת העופות מן הסל (וזה היה הסימן בידי יוסף, לפתור לרעה לשר האופים).

ביאור נפלא אמר המהר"ם שפירא מלובלין איך ידע יוסף לפתור לשר האופים שקיצו קרב, עפ"י מעשה נפלא, בתערוכה של ציירים, שהוצגה בה תמונתו של צייר מפורסם, המתארת אדם מחזיק בידו סל עם פירות; והיתה התמונה כל כך חיה ומוחשית, עד שהיו העופות סבורים שאלה הם פירות ממש והיו עָטים עליהם לאכלם.

תמונה זו עוררה את התפעלות כל העולם, ונקבע פרס גבוה לכל מי שיבוא וימצא בה חסרון. בא פיקח אחד ואמר: "אמנם הפירות מוצלחים ביותר ונראים כחיים, אולם האדם המחזיק בסל אינו מוצלח כלל. שכן אילו היה גם האדם כמו הפירות נראה כחי ממש, הרי היו העופות מתייראים מפניו ולא היו עטים על הפירות הנתונים בידיו" ... ואכן, אותו פיקח קיבל את הפרס.

כיוצא בזה גם כאן, כשסיפר שר האופים ליוסף, כי העוף אכל מן הסלים אשר על ראשו, למד מזה יוסף, שאדם זה אינו נחשב עוד לאדם חי, שכן העוף היה מתיירא מפני אדם חי ולא היה אוכל מעל ראשו, ואין זאת אלא שבן מות הוא, לפיכך פתר חלומו למיתה...