הערמה נועדה לחזק את בני ישראל ולא בשביל לבלבל את פרעה
דבר אל בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירות בין מגדל ובין הים וגו' ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ וגו' וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה וגו' (יד, ב-ד).
מהלך נפלא ומחודש אומר האור החיים הק' (ומשום מה אינו מפורסם כל כך) בהא שנצטוו בני ישראל קודם קריעת ים סוף, להראות לפרעה שהם נבוכים בארץ וסגר עליהם המדבר, ועל ידי כן ירדוף פרעה אחריהם ויטבע אותו ה' בים סוף.
שואל האור החיים הק', וכי בשביל מה היה צריך לעשות הערמה זו - שפרעה יחשוב שהם סגורים במדבר ועי"כ ירדוף אחריהם, הרי יכול היה ה' להכניס רוח עוועים בלב פרעה ובלב מצרים וירדפו אחרי היהודים בלא הערמות ותחבולות.
ומחדש האור החיים הק' – הערמה זו לא נועדה כלל לפרעה אלא לבני ישראל עצמם - לחזק את ביטחונם שלא יפחדו ממצרים הרודפים אחריהם, ומשכך ציווה ה' למשה שיאמר לבני ישראל שהולכים לעשות תחבולה לפרעה שעל ידי כן ירדוף אחריהם פרעה, ויכניסו אותו במלכודת ועי"כ יהרגו כולם ויטבעו בים סוף, והא לך לשון האוה"ח הק': "ודבר זה ירגישם ויעשה בהם רושם כי הם הם העושים הכנה בהרגשה רעושה שחזרו לאחוריהם ולחנות במקום מיוחד שממנו יטעה פרעה לרדוף אותם, ובזה לא יפחד לבם ובבואו יגל יעקב ישמח ישראל כי יחזה נקם באויבו".
ומסיים האור החיים הק': ואע"פ כן לא הועיל ופחדו בני ישראל, "ותמצא שאף על פי כן לא הועיל בהחלט. וצא ולמד מה שאמרו (בני ישראל) בראותו (את מצרים, המבלי אין קברים וגו') ומזה תקיש מה היו עושים זולת החזרה והבן" עכ"ל.
