אף שהביאו יותר נכנס כל תרומתם לתוך המשכן בדרך נס
והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אתה והותר (לו, ז).
דים וגו' והותר. הם שני דברים הפכיים, אם דים אינו הותר ואם הותר אינו דים [אם המלאכה היתה מספקת בדיוק, אם כן אין זה 'והותר', ואם היתה המלאכה יותר משיעור הצריך, מה פירוש 'דים' שמשמעו בדיוק, לא פחות ולא יותר], וכאן אין מקום לומר לא זו אף זו [שלא רק שהיתה המלאכה דים, אלא אף והותר], לצד ששניהם סוג אחד ובחינה אחת, ואין דרך לעשות סוג אחד שני סוגים, כי יש בנשמע הכחשה [מאחר שאין כאן שני דברים נפרדים אלא ענין אחד בלבד, שהרי בכלל 'והותר' ישנו גם 'דים' כאמור, נמצא שכשקדם ואמר 'דים' ושוב אמר 'והותר' אינו מוסיף על הקודם, אלא הרי הוא מכחיש את דבריו הראשונים, לומר שלא היה דים אלא והותר, ובאופן כזה אין מקום לומר לא זו אף זו]. ועוד לא היה צריך לומר דים, אלא 'והמלאכה היתה הותר לכל המלאכה' [אף אם נאמר שהכחשה אין כאן, מכל מקום זהו ודאי ש'דים' הוא בכלל 'והותר', ואם כן לא היה לו לומר אלא 'הותר' בלבד, ותיבת 'דים' מיותרת]. ועוד כל הכתוב מיותר, שהרי אמר למעלה מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה, ופשיטא שלא אמרו כן עד ששערו, ומה צורך עוד לומר והמלאכה וגו':
