קביעת מזוזה לחתן נושאים: כללי, מזוזה

שאלה

חתן שעומד להיכנס לבית חדש מתי הוא צריך לקבוע מזוזה?

תשובה

כדי להתחייב במזוזה לפי כל השיטות, יש לקבוע מזוזה כאשר מגיע לגור בדירה, ולא כאשר מכינים לו את הדירה ומכניסים רהיטים וחפצים. ולכן טוב שיבוא החתן לדירה סמוך לחתונה ממש ויקנו לו המחותנים את הדירה, וישהה שם מעט, או יסעד שם, ואז נחשב שבא לגור ויכול לקבוע בברכה לכל השיטות. ואם לא הגיע קודם, שיקבע מיד אחר החתונה.

מקורות להרחבה

מתי חל חובת מזוזה:

איתא במסכת מזוזה (פ"ב מי"א) בית חדש שגמרו חייב במזוזה, ונחלקו הפוסקים מתי חל החיוב, האם כאשר גמר לבנות או לקנות את הבית ומתכוון לגור בו, או כאשר מתחיל להכניס חפצים ורהיטים לבית, או רק כאשר מגיע ממש לגור.

בשו"ת אבני נזר (יו"ד סימן שפ"א סק"ד) כתב שחייב לקבוע את המזוזה מיד בגמר הבית שיהיה משומר מן המזיקין, ולא יוכלו להכנס בו. וכן כתב בשו"ת חסד לאברהם (מהדו"ת סימן ס"ט) שמנהג העולם לברך קודם שנכנסים לבית. וכן כתב בחמד משה (סימן י"ט סק"א) שאפילו שמזוזה הוא חובת הדר, החיוב הוא לאו דווקא כשגר בבית, אלא אם זה עשוי לדירה ודעתו לגור שם כבר חייב במזוזה.

בשו"ת הרי בשמים (מהדו"ת סוס"י רי"ט) כתב שאם הניח את הכלים בבית יכול לקבוע כבר מזוזה, אף שעדיין לא גרים שם, כיון שדעתו לגור שם. וכן כתב בערוך השולחן (או"ח  סימן י"ט ס"ב), וכן כתב בבן איש חי (ש"ב כי תבא סכ"ג) שהנחת החפצים מחייבת במזוזה. וכן כתב בשו"ת הר צבי (יו"ד סימן רל"ה) שהכנסת החפצים בדירה ושמירתם נחשבת לתחילת המגורים שלו בדירה. וכן כתוב בספר ארחות רבינו (ח"ג עמוד קעא) בשם החזו"א שאם הכניס חפצים לדירה אף שעדיין לא גר בה חייב במזוזה.

אך המג"א (או"ח סימן י"ט סק"א) כתב שמזוזה חובת הדר ואינו חייב בה רק כשדר בתוכה, וכן כתב בברכי יוסף (או"ח סימן י"ט סק"ב) כתב שלא יקבע מזוזה קודם שיבוא לדור בבית, אלא תכף שבא לדור או אח"כ, (והביא שם שנראה לו מדברי המג"א שיכול לקבוע אף שלא בא לגור וצריך ליישב הדבר), וכן הביא המשנ"ב (שם סק"ד) שאין לברך על המזוזה רק אם תכף ומיד בא לגור, או שכבר גר בדירה, וכן בספר חיי יעקב (סימן ב' ס"ז) כתב ששמע בשם הגרש"ז אויערבך שאדם שנתן מטלטליו בדירה קודם שגר בה, אינו חייב במזוזה עד שיגור בה, כיון שמתכוון לגור בה אז אין כוונתו לעשותו בית האוצר, ולכן חייב מצד דירה, והחיוב הוא רק שגר בה.

חתן:

בשו"ת דברי יציב (יו"ד סימן קפ"ח) דן לגבי חתן שהרי כל זמן שלא מסרו את הדירה לחתן, היא שייכת לחותנו, וא"כ מתי חלה חובת קביעת המזוזה, האם רק כשנכנסים ממש לדור שם, או אף קודם כשמכניסים רהיטים לבית. וכותב שם שכיון שהכל שייך לחותן גם הדירה וגם הרהיטים, ועד שלא הקנה זאת לחתן בקנין הראוי להקנות והרי הוא לא דר שם, אם כן לא חלה חובת מזוזה על שום אחר. ורק קודם החופה, ילך החותן עם החתן לבית ויקנה לו את זה, אז חל חובת הדר, ויש להקפיד לקבוע מזוזה תכף ומיד, ובפרט שחתן הוא מג' שצריכין שמירה, ולכן באותו מעמד יקבעו ולא ימתינו עד שיחזרו מהחתונה.

וכן בספר הליכות שלמה (הלכות תפילה פרק כ"ג הערה 54) כתב שלא יברך ברכת שהחיינו על בית חדש רק אחר שנהנה מן הדירה, אבל קביעת מזוזה יכול לקבוע אף קודם שגר בבית, ומביא דוגמא מחתן סמוך לחתונה שקובע מזוזה סמוך לחתונה קודם שנכנס לגור.

אמנם בספר חוט השני (הלכות מזוזה סימן רפ"ה ס"ג) כתב שחתן העמוד להנשא ויש לו דירה ומכניס שם רהיטים, באופן שהבית מוכן לדיור הרי הכנסת הרהיטים מחייבת במזוזה דהוי התחלת הדירה, ואפשר לקבוע ולברך אז על המזוזה, וכתב שיותר טוב שיש גם דברי מאכל ומשקה בדירה (שאז מתחייב גם לשיטות שחיוב מזוזה רק כשמגיע לגור בפועל ולא די במה שמכניסים רהיטים).

וכדי לצאת ידי כל השיטות, טוב שילך החתן סמוך לחתונה ממש (ולא כמה ימים קודם שרק מביאים את החפצים והרהיטים) ויתחיל את המגורים קודם החתונה ע"י שישהה שם קצת או יסעד שם, ויוכל לקבוע מזוזה בברכה לפי כל הדעות לעיל. ואם לא הגיע קודם, שיקבע מיד אחר החתונה.

חוץ לארץ:

כתב השו"ע (סימן רפ"ו סכ"ב) השוכר בית בחוץ לארץ פטור ממזוזה ל' יום, ואחר ל' יום חייב במזוזה, ואם דעתו לגור שם תקופה ארוכה כתב המאירי (שבת דף קמ"ח ע"א) שמתחייב במזוזה אף קודם ל' יום, וכן כתב הנמוקי יוסף (סוף הלכות מזוזה). ובפתחי תשובה (סקי"ח) כתב שפטור ממזוזה ל' יום אפילו אם רוצה לדור בו כמה שנים אינו חייב לקבוע עד אחר ל' יום.

ובשו"ת שבט הלוי (ח"ו סימן ק"ס) כתב שהשוכר בית בחו"ל ליותר מל' יום נראה להלכה דעת הנחל אשכול בסוף הל' מזוזה שאם עושים שטר חוזה, באופן שאין המשכיר יכול לחזור בו, וגם בדיני מלכות זה קנין גמור לזמן, נראה דחייב לקבוע מזוזה מיד בברכה.

ברכת שהחיינו:

כתב הש"ך (יו"ד סימן רפ"ט סק"א) בשם הפרישה, שאין מברכים שהחיינו על קביעת מזוזה, משום דאינו בא מזמן לזמן, ושאני בגד חדש שהוא משום שמחה, אבל מזוזה אינו מברך על שזיכהו השם יתברך בבית, אלא על מצות קביעת מזוזה.

והרמ"א (יו"ד סימן כ"ח ס"ב) כתב לגבי כיסוי הדם, שהשוחט פעם ראשונה בחייו מברך שהחיינו על הכיסוי. אך הש"ך (שם סק"ה) כשיטתו חלק על הרמ"א וכתב שאפילו מצוה שעושה פעם ראשונה, אין מברכין שהחיינו כל שאין זמנה קבוע. וע"כ לא מברכים על מזוזה אף שזה פעם ראשונה שקובע. ובביה"ל (או"ח סימן כ"ב ד"ה קנה) כתב לגבי ציצית שנכון שיכניס עצמו להתחייב שהחיינו מצד אחר ויכוון לפטור גם את זה, דיש פוסקים שסוברים דעל כל מצוה שאדם עושה פעם ראשונה בימי חייו יברך שהחיינו. ומובא בספר הליכות שלמה (הלכות תפילה פרק כ"ג סעיף יג) שברכת שהחיינו או הטוב והמטיב על בית חדש, יברך בשעת קביעת המזוזות. ומביא שם (בהערה 54) שהגרש"ז אויערבך ענה לשואל שמעולם לא קבע מזוזה, שיברך ב' הברכות, שהחיינו בשעת קביעת המזוזות, ואח"כ הטוב והמטיב.

להלכה אין מברכים שהחיינו משום שהש"ך הכריע שלא לברך וספק ברכות להקל. ויש נוהגים שכאשר קובע מזוזה פעם ראשונה בחייו, וגם קנה בית חדש, ראוי לקחת פרי או בגד חדש ולברך עליו שהחיינו, ולכוון לפטור גם את קביעת המזוזה, כפי שכתב הביה"ל לגבי ציצית. וכן מובא בספר ברית עולם (להחיד"א) כתוב שיש נוהגים לברך שהחיינו, וטוב שיהיה לפניו פרי חדש ויכיון גם עליו, או ללבוש בגד חדש ויברך גם עליו ויכוון לפטור את הבית.