נשים בברכת הגומל נושאים: ברכות, כללי

שאלה

השבוע נערכה בירושלים חתונתה של אחותי הקטנה. לכבוד השמחה הגדולה נסענו כל בני המשפחה מאוסטרליה לארץ ישראל.

בשבת עלה החתן לתורה, ומיד לאחר שסיים את ברכות התורה, עלו בעלי ובני בזה אחר זה וברכו את ברכת 'הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב'.

ברכה זו הייתה חדשה בשבילי, בדרך כלל אני מתפללת בבית ובפעמים שנקלעתי לבית הכנסת לרגל שמחות משפחתיות לא שמעתי את הברכה למיטב זכרוני. אחרי התפילה הסביר בעלי לכל הילדים על הברכה, ואמר שעוברי ימים ומדבריות צריכים לברכה ולכן גם כשבאנו בטיסה מאוסטרליה לארץ ישראל עלינו לברך ברכת 'הגומל'.

כמובן שבתי ואני שאלנו מיד האם גם אנחנו יכולות או חייבות לברך ברכה זו? ובעלי אמר שבמשפחתו לא ראה מעולם שנשים מברכות 'הגומל' אך באמת לא היה לנו ברור האם יש מקור למנהג זה, והאם אכן נשים פטורות מלברך 'הגומל'?

תשובה

אכן רווח המנהג שנשים אינן מברכות ברכה זו, והטעם לכך הוא שחז"ל תיקנו לברך ברכה זו בפני עשרה מישראל, ומכיון שאין דרך ארץ שתעשה אישה כך, לא נהגו שנשים תברכנה.

אך יש מן האחרונים שכתבו שאין מקום וטעם לחלק בחיוב ברכות ההודאה בין אנשים לנשים, וחיובן שווה לזה של האנשים. ולדבריהם ודאי שגם אשה חייבת לברך ברכת הגומל כשאירע לה נס או כשעברה ימים ומדבריות ושאר מקומות סכנה, כמו איש.

לפי דבריהם, למרות שאמרו שהחייב לברך 'הגומל' יברך דווקא בעשרה וכשקראוהו לעלות לתורה, מכל מקום אשה שאינה יכולה לעלות לתורה ודאי יכולה מעיקר הדין לברך שלא בשעת קריאת התורה ואף שלא בעשרה, ולכן אף שאינה נפטרת מעיקר חיוב הברכה תברך בפני בעלה, ואם איננה נשואה או שבעלה אינו עמה תברך בפני אדם אחד, איש או אשה.

ויש שכתבו שנכון שתברך בפני עשרה, או לכל הפחות בפני נשים ואיש אחד.  ומנהג בני עדות המזרח שתברך האשה ברכה זו בעשרה דווקא כמו שפסק השולחן ערוך. גם בקרב בני אשכנז יש שנהגו שהאשה היולדת מברכת ברכת הגומל בפני עשרה שנתאספו לסעודת ברית המילה וכדומה.

במקרה שהוצג בשאלה, היה מן הראוי שהבעל יכוון להוציא את אשתו בברכה, ויברך בקול רם כך שקולו יישמע אף בעזרת הנשים ואשתו תכוון לצאת ידי חובתה בברכה זו, ויוצאת ידי חובתה לכתחילה מדין שומע כעונה.

מקורות לעיון והרחבה: שו"ע אורח חיים סי' ריט ס"ג, משנה ברורה שם סק"ג, אגרות משה או"ח ח"ה סי' יד. ובבן איש חי שנה א' פר' עקב ס"ה כתב שחייבות הנשים לברך, וכתב שנהגו לברך בפני עשרה כדי שיוכלו לברך בשם ומלכות, ואם מברכת ביחידות תברך בלא שם ומלכות. ילקוט יוסף סי' ריט ס"ז.