לומר קדושה בשחרית עם הש"ץ שאוחז במוסף נושאים: תפילה, כללי

שאלה

המתפלל תפילת שחרית ונמצא כעת בשמונה עשרה במקום שאומרים קדושה, והציבור אומרים כעת כתר של תפילת מוסף, האם יכול לומר קדושת כתר יחד עם הציבור?

תשובה

נחלקו הפוסקים אם יאמר קדושה עם הש"ץ אף כשהוא נמצא בשחרית והש"ץ מתפלל מוסף. להלכה, בני אשכנז יאמרו קדושה, ובני ספרד אין להם לומר קדושה אלא יכוון בליבו למה שהש"ץ אומר, שהשומע כעונה. אמנם יש אומרים שגם בני אשכנז הכוונה דוקא לאלו הנוהגים לומר בשחרית ומוסף אותו לשון של קדושה יכול לומר עם הש"ץ אף שהוא נמצא בשחרית והש"ץ במוסף, אבל למנהגנו כנוסח ספרד לומר במוסף כתר, לא יאמר עם הש"ץ אלא יכוון בליבו.

והנכון להשתדל לא להכניס עצמו לספיקות אלו, אלא להקדים ולבוא ולהתפלל יחד עם הציבור. ובאופן שכבר נמצא בכזה, עדיף שיקדים או יאחר בתפילתו כדי שלא לעמוד במקום של קדושה ולא להכניס עצמו בספק זה.

מקורות להרחבה:

אמירת קדושה בתפילת לחש ביחד עם הש"ץ:

כתב הטור (הלכות תפילה סימן קט) שהמתפלל שמו"ע בעת חזרת הש"ץ, יאמר קדושה עם הש"ץ מילה במילה מה שהוא אומר, ואין בזה הפסק. וכן כתב הרי"ף (יג ע"ב) בשם רבינו האי, וכן כתבו הרמב"ם (הלכות תפילה פ"י הט"ז), והתוס' (כא ע"ב ד"ה אין).

אמירת קדושה ביחד עם הש"ץ כשאוחז בתפילה אחרת:

וכתב הב"י (שם) שמצא כתוב בגאונים, שהמתפלל בעת שהש"ץ מתפלל אומר עמו קדושה מילה במילה, ולא רק כשהתפילות שוות, אלא אפילו אם תפילת היחיד יוצר ותפילת הציבור מוסף. אך הביא מתשובות הרשב"א (ח"א סימן קנח), שיחיד העומד בתפילה וכשהגיע לקדושה היו הציבור אומרים קדושה דסדרא, דבר ברור הוא שאין אומר קדושה עמהם, שאין סדר הקדושות אחד. ועוד שאם לא היה אומר הגאון שהמתפלל בשעה שהש"ץ מתפלל יכול לומר עמו מילה במילה, לא היה בנו כוח לומר כן, ואף הגאון לא אמרה אלא כשעומד במקום אחד עם הש"ץ, אבל כשהוא עומד בתפילתו והש"ץ אוחז בסדרא דקדושה לא. ומזה סבר הב"י שיחיד המתפלל יוצר, והש"ץ אוחז בכתר של מוסף דאינו אומר עמו, אלא ישתוק ויכוין בלבו דשומע כעונה.

והדרכי משה (שם סק"ג) חלק על דברי הב"י, וכתב שלא נראה שהרשב"א סובר כן אלא בקדושה דסדרא שהיא אינה אלא סיפור איך שהמלאכים מקדישין אותו, אבל בשתי קדושות מעניין אחד כגון של יוצר ושל מוסף אפשר שהרשב"א מודה לדברי הגאון.

הלכה למעשה:

להלכה פסק השו"ע (הלכות תפילה סמן קט ס"ג) שיחיד העומד בתפלה וכשהגיע למקום קדושה היו הציבור אומרים קדושה דסדרא אינו אומר קדוש עמהם משום שאין הקדושות שוות. וכן אם אומרים הציבור כתר אינו אומר קדוש אלא ישתוק ויכוון למה שאומרים דשומע כעונה. והרמ"א (שם) חלק וכתב שיכול לומר עמהם דגם קדוש וגם כתר הם קדושת שמונה עשרה וקדושתן שווה. והמשנ"ב (שם ס"ק טז) מביא את דברי הפמ"ג (א"א סק"י) שאנו נמשכים אחר דברי הרמ"א ואין לזוז מזה. וכן כתב בערוך השולחן (סימן קט סעיף יג) שכן נראה עיקר וכן המנהג פשוט. ובמשנה ברורה ביאר דהרמ"א סובר דהרשב"א לא אמר אלא בקדושה דסידרא שהוא רק סיפור איך מלאכים מקדישין, אבל בשתי קדושות מענין אחד כגון של שחרית ושל מוסף אפשר דמודה לדברי הגאונים.

ובקיצור שולחן ערוך הרב עובדיה (הלכות תפילה עמוד 110) הביא שאם היה מתפלל שחרית, ושמע מנין שאומרים כתר, אינו רשאי להפסיק ולומר עמהם, שאין כל הקדושות שוות. אלא ישתוק ויכוון למה שאומר הש"ץ, שהשומע כעונה.

וכתב בכף החיים (שם ס"ק לב) שהיות ונחלקו בדבר, היותר נכון הוא לצאת מידי ספק, וישתדל להקדים או לאחר שלא יגמור ברכת מחיה המתים של שחרית בזמן שהש"ץ גומר ברכת מחיה המתים של מוסף ויהיה מחויב לענות.

סברא לומר שאין מחלוקת בדין אלא בנוסח התפילה:

והנה במקור חיים לחו"י כתב (סימן קט שם) שאין מחלוקת בין הב"י לרמ"א, אלא תלוי הדבר בנוסח התפילה, שדברי הרמ"א והגאונים שהיחיד יכול לומר עם הש"ץ קדושה אפילו שתפילת היחיד יוצר ותפילת הש"ץ מוסף, זהו משום שהתפללו נוסח אשכנז שנוהגין שלא לומר קדושת כתר כלל, או שלא נהגו לומר כתר במוספי ר"ח וחוה"מ ודבריהם על ימים אלו, ולכן אין הבדל בין נוסח הקדושה של יוצר לנוסח הקדושה של מוסף. ודברי הב"י שאינו יכול לומר עם הש"ץ שאוחז במוסף, זה משום שלמנהג ספרד אומרים כתר במוסף ויש נוסח שונה בין שתי הקדושות, או שהכוונה היא על שבת ויו"ט שיש הבדל בין שתי הקדושות.

מדברי המקו"ח משמע שרק השינוי של 'כתר' מעיד על כך שאין הקדושות שוות, הגם שלכאורה היה מקום לדון ולומר שגם לולא השינוי אין קדושת מוסף כקדושת שחרית, דאל"כ הלא גם מי שנוהג לומר כתר במוסף, הרי יכול עכ"פ לומר רק המילים קדוש קדוש קדוש שבזה הכל שווים, ובע"כ שאין אלו קדושות שוות ביסודן, דאינו דומה קדושת מוסף לקדושת שחרית.

אבל מצינו עוד להרמ"א בשו"ע בהלכות תפילין (סימן כה סעיף יג), לגבי חליצת תפילין, שכתב המחבר שביום ראש חודש חולצים התפילין קודם תפלת מוסף. וכתב הרמ"א דדוקא במקום שאומרים במוסף קדושת כתר, מיהו נוהגים לסלקם קודם מוסף בכל מקום. ע"כ. לכאורה נראה ששני הצדדים בדברי הרמ"א נחלקו בעניין זה אם קדושת כתר היא קדושה אחרת, ולכן חלקו אם במקום שאין אומרים קדושת כתר במוסף יש לחלוץ התפילין.

וכן נראה מדברי הט"ז שם (סקט"ו) שכתב ששמע בשם גדול הדור אחד שלא היה חולצם במוסף, כיון שא"א כתר, ומדבריו משמע שהנוסח כתר יתנו לך מורה על רוממות ומעלת הקדושה, ואם אין אומרים כתר, אזי דינה כקדושה של שחרית. וכמבואר במשנה ברורה שהבאנו לעיל שבעצם שתי הקדושות שוות.