ילדים לענין המתנת שש שעות בין בשר לגבינה

בגמרא אמר מר עוקבא על עצמו, שאם אכל בשר בסעודה אחת לא היה אוכל גבינה רק בסעודה אחרת. ולפי זה פסקו הרמב"ם והשו"ע שצריך להמתין בין בשר לגבינה שיעור שבין סעודה לסעודה והוא כשש שעות. ויש מן הראשונים שחלקו בזה, וראה באליבא דהלכתא.
ודנו הפוסקים אם יש מקום להקל בהמתנת שש שעות אצל ילדים. ובפסיקתא (רבתי פכ"ה) מבואר, שכשביקש משה לכתוב את התורה לא היו המלאכים מניחים אותו, אמר להם הקב"ה מה אתם מקיימים את התורה, תינוק הגמול בישראל מקיימה יותר מכם, יוצא מבית הספר אם היה
אוכל בשר אינו אוכל חלב עד שירחוץ ידיו מן הבשר, ואתם כשנשלחתם אצל אברהם הביא לפניכם בשר וחלב ואכלתם, שנאמר (בראשית יח ח) 'ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה'. ומבואר שקטן אינו צריך להמתין אלא דיו ברחיצת ידים.
והמאירי בסוגייתנו (ד"ה ויש חולקים) הביא דברי הפסיקתא, והביא דעת יש מפרשים שקטן אינו צריך להמתין ו' שעות משום שאין כח בו לשהות שש שעות וסעודותיו תכופות זו לזו, ועכולם של הקטנים ממהר הן באיסטומכא הן בין השנים ומשום כך מקילין לומר שלא ליתן לקטן שיעור שש שעות, אלא כל שהפסיק בסעודה זו שאכל בה בשר, וקבע לאכול פעם אחרת, מותר לאכול חלב אפילו בתוך שש שעות, שהרי לא הוזכרו בסוגייתנו שש שעות אלא מסעודה לסעודה. ודחה המאירי דבריהם וכתב שאין הדברים נראים, מפני שמסעודה לסעודה סתם אמרו שהוא כשיעור שש שעות לגדול, ושאם לא כן נתת דבריך לשיעורין, שבקטן יהיה פחות משש שעות. אלא שכתב שבקטן שאכל בשר עוף יש להקל שלא להמתין שש שעות, מפני שנקל להתעכל ולהפקע שם בשר מעליו יותר משאר בשר.
ועל פי זה כתב בשבט הלוי (ח"ד סי' פד) להתיר בבשר עוף בקטנים שלא יצטרכו להמתין שש שעות, כיון שאם המאירי שהסכים לגמרי למנהג ספרד להמתין שש שעות מדין הגמרא הקיל בזה, כל שכן שיכולים להקל בזה ההולכים בשיטת הרמ"א (יו"ד סי' פט ס"א) שמקיל להמתין פחות משש שעות. ואף שהרמ"א סיים שנכון להמתין שש שעות, מכל מקום לצורך אנו מתחשבים עם דעת המקילים. ולכן העלה שבבשר העוף שהכריע בזה המאירי להקל בקטנים, כל שכן לבני אשכנז שיכולים להקל. ואף שיש לומר שכיון שהחומרא שלנו היא מכח מנהג הראשונים, ואולי הם הנהיגוה גם בקטנים, מכל מקום במקום צורך אפשר לסמוך על הוראת המאירי בזה.
ועל דרך דברי השבט הלוי שהקיל לסמוך בקטנים על דעות המקילים בהמתנה, הביא ביבקש תורה (יו"ד סי' ט) בשם בעל הקובץ תשובות שהקיל אף בבשר בהמה, וכתב שכיון שנחלקו הפוסקים בשיעור ההמתנה, והמתנת ו' שעות למחמירים אינה אלא בגדר מנהג, לכן קטנים שאינם בני עשר שנים אין צריכים לחנכם כלל, אלא די להם בקינוח והדחה, ומבני עשר שנים עד שיגדילו ימתינו שעה אחת.
ובשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' טז) העלה גם כן להקל גם בבשר בהמה, וכתב שאף שאסור לספות לקטן אפילו איסור דרבנן, ובהגיעו לחנוך מצווים אפילו להפרישו, מכל מקום כיון שענין המתנת שש שעות הוא רק מנהג, ואינו גם כדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור, יש להקל. ועוד טעם כתב להקל בזה, כיון שסתם תינוק דינו כחולה שאין בו סכנה, כמו שנתבאר בשו"ע (או"ח סי' שכח סי"ז). ואף ששם מדובר בתינוק ממש, מכל מקום אנו רואים כי בשנים האלו צריכים לדקדק מאד על גידול הבן ובריאות הילד, ואם כן כשהוא תאב לאכול מאכל חלב לאחר שעה מאכילת בשר אין צריך למנוע ממנו, כיון שעינוי חשוב אצלו כחשש סכנה אפילו כשהוא רק לשעות. ועל כל פנים בודאי נכנס התינוק בגדר אינו בריא, ועל דעת כן לא קבלו המנהג.
ועל דרך טעמו השני כתבו עוד פוסקים, שקטן נידון כחולה שאין בו סכנה, ובחולה שאין בו סכנה כתב בפתחי תשובה (יו"ד סי' פט סק"ג) בשם החתם סופר (יו"ד סי' עג), שחולה השותה מימי חלב לרפואתו אינו צריך להמתין אחר אכילת בשר יותר משעה, ואפילו אם הוא רק חולה קצת, ואחר שכבר בירך ברכת המזון ישתה וירווח לו. וכתב במעדני השולחן (שם מטעמי השולחן סק"ד), שלפי טעם זה אין להקל אלא במאכלי חלב הנצרכים לבריאות הקטן, ולא במותרות ומיני מתיקה שאינם נצרכים לבריאותו.
אך יש פוסקים שנקטו לעיקר כדברי המאירי הנזכרים בשם היש מפרשים, שלא הקילו בקטן אלא מפני שאינו שוהה בין סעודה לסעודה ו' שעות, וכתבו שיש להקל בקטנים שימתינו ג' או ד' שעות (ראה קובץ רז"ש עמ' 62), ובעל שבט הלוי הורה שהגדר בזה אינו ברור, ויש לחנך בהדרגה, קודם להרחקת שעה ואחר כך יותר לפי המצב והצורך, עד שיחנכוהו להרחקת ו' שעות כדין.