אם בלשון תורה דגים בכלל בשר ולענין ביטול ברוב

עוד כתב לדון בשו"ת בית שערים (יו"ד סי' קעא), אם בשר ודגים נקראים מין במינו או מין בשאינו מינו לענין ביטול ברוב. והשואל שם הקשה על דברי הבית יוסף (יו"ד סי' צח ד"ה ומ"ש וה"מ) וכן כתבו כל האחרונים שמיני דגים ועופות שחלוקים בשמם נקראים שני מינים, מהמבואר בסוגייתנו שהנודר מן הבשר מותר בבשר דגים, ופירש רש"י (ד"ה הנודר) הטעם משום שכל הנודר אין דעתו אלא אחר לשון בני אדם, משמע שרק בלשון בני אדם אין הבשר בכלל דגים, אבל בלשון תורה דגים בכלל בשר ומין במינו הם, ואיך כתב הבית
יוסף שנקראים שני מינים. ותירץ, כי יתכן להיפך שבשר דגים אינו בכלל בשר בלשון תורה, ומה שנקט רש"י הטעם משום שאין דעתו אלא אחר לשון בני אדם, ולא אמר משום ששני מינים הם, משום שמכיון שלענין נדרים הולכים אחר לשון בני אדם, צריך להשמיענו שגם בלשון בני אדם אינו בכלל בשר. ואף אם נאמר שבלשון תורה אכן נקרא בשר, מכל מקום הרי לדעת כמה ראשונים אין נקרא מין במינו אלא כשבלשון בני אדם שוים הם, ואין הולכים בזה אחר לשון של תורה. וכיון שכן, נקראים הבשר והדגים שני מינים אפילו אם בלשון תורה דגים בכלל בשר, ולכן צריך לומר שנקראים בלשון בני אדם שני מינים.
והנה בשו"ת יהודה יעלה (יו"ד סי' קמג) העלה שבלשון תורה הדגים הם בכלל בשר. והביא ראיה ממה שנאמר אצל המתאוננים (במדבר יא ד) 'מי יאכילנו בשר', ואמר משה (שם יא כב) 'אם את כל דגי הים יאסף להם', הרי שבכלל בשר שביקשו ישראל, גם בשר דגים. עוד הביא ראיה מהגמרא (סנהדרין נט:) שאמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, שנאמר (בראשית א כט-ל) 'הנה נתתי לכם את כל עשב וגו' לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ', ודורשים 'ולא חית הארץ לכם'. והקשו ממה שנאמר (שם א כח) 'ורדו בדגת הים', הרי שהותרו דגים באכילה לאדם הראשון. ואם אין דגים בכלל בשר, אין כלל מקום לקושיא זו, שהרי לא נאסר רק הבשר ואילו הדגים הותרו לו. אמנם כתב שיש לדחות ראיה זו, כיון שלמדו זאת מהפסוק 'ולכל חית הארץ' ולכן הדגים נכללים בכלל 'כל חית הארץ'. ואף שי"ל שדגים נקראים חית הים ולא חית הארץ, מ"מ הרי מפורש שם בסוף הפסוק 'ולכל חית הארץ וגו' ולכל רומש וגו' אשר בו נפש חיה' וגו', ולכן גם דגים בכלל שהרי יש בהם חיות. וע"ע בשו"ת בית שערים (שם) מה שכתב על ראיה זו מאדם הראשון.