כפי סידור 'שלחן שבת' למטה, כך נעשה למעלה

עצה וסגולה יומית: 

כפי סידור 'שלחן שבת' למטה, כך נעשה למעלה

כָל הַשֻּׁלְחָנוֹת שֶׁמְּפַנִּין וּמְסַדְּרִין יִשְׂרָאֵל בְּכָל לֵיל שַׁבָּת, דֻּגְמָתָן מְסַדְּרִין לְמַעְלָה בְּאוֹצָר אֶחָד כְּעֵין דֻּגְמָא שֶׁל מַטָּה מַמָּשׁ, מִי שֶׁסִּדֵּר שֻׁלְחָנוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, וְעָשָׂה כְּפִי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, מַזְכִּירִין אוֹתוֹ לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, וּמִי שֶׁזִּלְזֵל בִּכְבוֹד שַׁבָּת, בְּהֶפֶךְ. לְפִיכָךְ אָמַר יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד, כְּלוֹמַר דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ בֶּן אָדָם, כִּי כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת נֶעֱרָךְ כָּל שֻׁלְחָן שֶׁל כָּל אֶחָד לִפְנֵי ה' תָּמִיד [וְגוֹ'] בְּרִית עוֹלָם, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, הִזָּהֵר בִּכְבוֹד שַׁבָּת וְכַבְּדוֹ כְּפִי יְכָלְתְּךָ, וְקַבְּלוֹ בְּאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה רַבָּה וְנַחַת (זו"ח אחרי מות פ.:), שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דֶּשֶׁן, עָרוּךְ וּמוּכָן מִבְּעוֹד יוֹם, כְּדֵי שֶׁיֵּאָמֵר עָלֶיךָ 'הִנֵּה כִּי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'' (תהלים קכח ד), וְ'יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן' (שם פסוק ה).

(פיתוחי חותם פרשת אמור, ד"ה ולקחת סולת)

ווארט יומי:

העצות כנגד פיתויי היצר

וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס (שמות א, יא)

אין סוף לדרכים בהן מנסה ביצר הרע להסית את האדם מעבודת הבורא יתברך. מנער ועד זקן, מדל ועד עשיר, אין אדם הנמלט מן המכשולים אשר שם היצר הרע בדרכו. אך היודע כי כל אלו נועדו לנסיון לו, למען יזכה בטוב הנצחי, מקבל באהבה את העובר עליו, עד בואו אל מקום מנוחתו.

טרדות האדם כדי לבטלו מעבודת ה'

רבינו זיע"א (פיתוחי חותם, שמות) דורש על כך את הפסוקים העוסקים בשעבוד מצרים. כאן מתואר כי המצרים שמו על בני ישראל 'שרי מיסים', כדי להכביד עליהם את עולם ולשעבדם לצרכיהם. וכמותם כך היצר הרע, מכביד על האדם בהוצאות ממון שלא לצורך, ובמסים וארנוניות מטעם המלכות, כדי שלא ימצא האדם ולו רגע אחד פנוי לעבודת הבורא יתברך, ויתפתה לרדוף אחר הבלי הזמן ללא הרף.

הזוכר את העולם הבא אינו חושש מן העולם הזה

אם חלילה שומע האיש ליצרו הרע, מתקיים בו ממש לשון הכתוב 'למען ענותו בסבלותם', כי בכל יום ויום כבד עליו עולו של היצר הרע יותר ויותר. אך האיש החכם אשר יבן את זאת, יודע כי אין טעם להצטער על הקנינים המדומים ועל הבלי העולם הזה, כי אין קשיי העולם הזה נחשבים למאומה לעומת הצער הנורא ונצחי המעותד לעולם הבא לעוברי רצונו יתברך.

זכירת יום המוות והגיהנום מצילה מן החטא

לכן, כדי לבטל את טענות היצר הרע, בונה הוא בתוככי נפשו 'ערי מסכנות' לפרעה' - הוא היצר הרע, כלומר, מדמה בנפשו את אשר עלול לקרות לו בעולם העליון אם חלילה ישמע לעצת יצרו הרע. ערים אלו נקראות 'פיתום ורעמסס'. 'פיתום' רומזת ל'פי התהום' - הוא הקבר, ו'רעמסס' רומזת לגיהנום, אשר בו מתמוססות נפשות הרשעים, ואין מקום 'רע' ממנו.

נפילת הרשעים בגיהנום לאחר מותם

מלבד רמזים אלו רומזים שמות הערים גם על האדם הנלכד בהם. כי 'פיתום' שהוא 'פי תהום' כאמור, רומז לגוף העתיד לרדת אליו קבר. ו'רעמסס' עולה בגימטריא 'נפש' (430), רמז לנפש העלולה ליפול ברעת עונשי הגיהנום.

כאשר מתבונן האדם בעונשים אלו, אין רחוק ממנו מעצת היצר, וזהו 'לפרעה' - לפרוע ולבטל את טענות היצר הרע.

(פיתוחי חותם פרשת שמות)