בכל יום יש הארה מתוספת נר"ן של שבת
עצה וסגולה יומית:
בכל יום יש הארה מתוספת נר"ן של שבת
וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מִימֵי הַשַּׁבָּת מְקַבֵּל הָאָדָם הֶאָרָה מִתּוֹסֶפֶת נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה שֶׁבָּאוּ בְּשַׁבָּת, וְכָךְ הוּא סִדְרָן, בְּיוֹם רִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת נִשְׁאֲרָה בָּאָדָם הֶאָרָה מִתּוֹסֶפֶת נְשָׁמָה שֶׁל שַׁבָּת שֶׁעָבְרָה, וּבְיוֹם שֵׁנִי נִשְׁאֲרָה בּוֹ הֶאָרָה מִתּוֹסֶפֶת הָרוּחַ שֶׁל שַׁבָּת שֶׁעָבְרָה, וּבְיוֹם שְׁלִישִׁי נִשְׁאַר בּוֹ הֶאָרָה מִתּוֹסֶפֶת שֶׁל נֶפֶשׁ דְשַּׁבָּת שֶׁעָבְרָה, וּבְיוֹם רְבִיעִי מְקַבֵּל הֶאָרָה מִתּוֹסֶפֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל שַׁבָּת הַבָּאָה, וּבְיוֹם חֲמִישִׁי מְקַבֵּל הֶאָרָה מִתּוֹסֶפֶת הָרוּחַ שֶׁל שַׁבָּת הַבָּאָה, וּבְיוֹם שִׁשִּׁי מְקַבֵּל הֶאָרָה מִתּוֹסֶפֶת נְשָׁמָה שֶׁל שַׁבָּת הַבָּאָה, נִמְצָא שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן לְהַשְׁאִיר בּוֹ הֶאָרָה מִתּוֹסֶפֶת נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה שֶׁל שַׁבָּת שֶׁעָבְרָה, וּשְׁלֹשָׁה יָמִים אַחֲרוֹנִים שֶׁקֹּדֶם הַשַּׁבָּת צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן שֶׁיְּקַבֵּל הֶאָרָה מִתּוֹסֶפֶת נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה שֶׁל שַׁבָּת הַבָּאָה.
(מחשוף הלבן פרשת קדושים, ד"ה קדושים תהיו)
ווארט יומי:
היה הווה ויהיה
ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד (טו, יח)
נהגו ישראל לומר בכל יום ויום את פרשת שירת הים, בסיום 'פסוקי דזמרה' שבתפילת שחרית, ובכך הם מזכירים את חסדי ה' עימם מאז ועד עתה.
טעם נוסף לתרגום הפסוק, משום שבלשון הקודש נאמר בלשון עתיד: 'ה' ימלוך', ומשמע שעתה אינו מלך חלילה, לכן מדגיש התרגום ואומר כי מלכותו קיימת ועומדת, אלא שתתקיים לעולם ולעולמי עולמים, הרומזים ל'היה הווה ויהיה'.
שבירת הסטרא אחרא בלשון תרגום
טעם שלישי יתבאר, לפי מה שנתפרשה השירה למעלה על ענין נצחון השכינה הקדושה וחילותיה על הסטרא אחרא ובנותיה, ובכל יום ויום באמירת השירה מתחדש עילוי השכינה, וממילא נשברת הסטרא אחרא. ובלשון התרגום נשבר מאוד כוחה של הסטרא אחרא, כפי הידוע שמטעם זה נתקן הקדיש בלשון ארמית, כדי לשבר שלשלאות של ברזל של הקליפות והסטרא אחרא.
בלשון התרגום נשברות הקליפות
והנה, ידוע כי לשון התרגום משפיל את הסטרא אחרא מאוד, וכמבואר בדברי הזוהר הקדוש (ח"ב דקכ"ט ע"ב): "קְדוּשָׁתָא דָּא, אִיהִי סָלְקָא בְּכָל סִטְרִין, לְעֵילָּא וְתַתָּא וּבְכָל סִטְרֵי מְהֵימְנוּתָא, וְתַבְרָא מַנְעוּלִין וְגוּשְׁפַּנְקָן דְּפַרְזְלָא, וּקְלִיפִּין בִּישִׁין לְאִסְתַּלְּקָא יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל כֹּלָּא, וַאֲנָן בָּעֵינָן לְמֵימַר לָהּ בְּלִישָׁנָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וּלְאָתָבָא בְּחֵילָא תַּקִּיף, אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, בְּגִין דְּיִתְבַּר חֵילָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וִיסְתַּלָּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּיקָרֵיהּ עַל כֹּלָּא [קְדֻשָּׁה זוֹ אֵינָהּ כִּשְׁאָר הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁהֵם מְשַׁלְּשִׁים. אֲבָל קְדֻשָּׁה זוֹ הִיא עוֹלָה בְּכָל הַצְּדָדִים, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וּלְכָל צִדְדֵי הָאֱמוּנָה, וְשׁוֹבֶרֶת מַנְעוּלִים וְחוֹתָמוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וּקְלִפּוֹת רָעוֹת לְהַעֲלוֹת אֶת כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַכֹּל, וְאָנוּ רוֹצִים לוֹמַר אוֹתָהּ בַּלָּשׁוֹן שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר וּלְהָשִׁיב בְּכֹחַ חָזָק: אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּבֵּר כֹּחוֹ שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר, וְיִתְעַלֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ עַל הַכֹּל]".
לכן בסיום אמירת השירה אומרים את הפסוק המסיים אותה בלשון תרגום, כדי לעשות הרמה גדולה לשכינה ושבר לסטרא אחרא.
