תפילת שחרית היו מתפללים בבית מדרש קטן, עם קבוצה מ"ילדי טהרן" שניצלו מהשואה

ממה שסיפר מרן זצ"ל 

על דרכי לימודו בימי נעוריו ובימי בחרותו:

התחלנו בבא קמא כבר ברוסיה כשהיינו כבני שבע שמונה, וכאן בארץ המשכנו וגמרנו את המסכת.

ולאחר מכן היינו צריכים להתחיל מסכת אחרת, ולא היו עוד גמרות בבית. רק כרך אחד סנהדרין מכות שבועות מש"ס וילנא הישן, לכן התחלנו מסכת סנהדרין. ולקחנו מבית הכנסת עוד שתי גמרות קטנות בלי מפרשים, והיה אאמו"ר לומד עם הגמרא הגדולה ואנו עם הגמרות הקטנות ולמדנו מסכת סנהדרין גם כן בלי תוספות כל דבר פעמיים, בכל יום מתקדמים כמה שמספיקים ולמחרת חוזרים על זה וממשיכים הלאה, והיינו מספיקים בערך דף גמרא בשעתיים, תחילה חוזרים על מה שלמדנו אתמול ואחר כך ממשיכים, ובסוף כל פרק חזרנו חזרה שלישית, וכך במשך החורף גמרנו כל מסכת סנהדרין ועשיתי על זה סיום בערב פסח...

בשיחה לתלמידי ישיבה קטנה, שנדפסה בפתיחת ספרו דרכי החיזוק - פרקי הדרכה סיפר מרן זצ"ל כדלהלן:

"בילדותי למדתי כל השנים עם אאמו"ר זצ"ל ואחי רבי יעקב (שליט"א) זצ"ל [הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל רבה של רמת השרון], ואספר מעט על סדר לימודנו אז.

כשבאנו לארץ בשנת תרצ"ד היינו עדיין פחות מגיל בר מצוה ולמדנו מסכת בבא קמא, גמרא עם רש"י, כל דבר היינו לומדים פעמיים, והיו שלושה גמרות על השולחן. גמרא אחת שהבאנו איתנו מרוסיה, ועוד שתי גמרות שאאמו"ר הביא מבית הכנסת, והיה אחד מאיתנו קורא עם אבא עד סוף הענין, ואחר כך מתחלפים והשני קורא, כמו שעושים בחיידר שנותנים לילדים לקרוא...והתחלנו בבא קמא כבר ברוסיה כשהיינו כבני שבע שמונה, וכאן בארץ המשכנו וגמרנו את המסכת.

ולאחר מכן היינו צריכים להתחיל מסכת אחרת, ולא היו עוד גמרות בבית. רק כרך אחד סנהדרין מכות שבועות מש"ס וילנא הישן, לכן התחלנו מסכת סנהדרין. ולקחנו מבית הכנסת עוד שתי גמרות קטנות בלי מפרשים, והיה אאמו"ר לומד עם הגמרא הגדולה ואנו עם הגמרות הקטנות ולמדנו מסכת סנהדרין גם כן בלי תוספות כל דבר פעמיים, בכל יום מתקדמים כמה שמספיקים ולמחרת חוזרים על זה וממשיכים הלאה, והיינו מספיקים בערך דף גמרא בשעתיים, תחילה חוזרים על מה שלמדנו אתמול ואחר כך ממשיכים, ובסוף כל פרק חזרנו חזרה שלישית, וכך במשך החורף גמרנו כל מסכת סנהדרין ועשיתי על זה סיום בערב פסח.

ואחרי סנהדרין המשכנו מסכת שבועות שהייתה גם כן באותו הכרך, ומסכת שבועות כבר למדנו עם התוספות הכל במהירות ובפשטות, ולפעמים לא הבנו חלק מהתוספות ורק אאמו"ר היה מבין וממשיך הלאה, ולמחרת כשחזרנו נקלטו שאר הפרטים והבנו את הפשטות, ואחרי כל פרק למדנו גם את כל הרא"ש והר"ן כסדר, ואת דברי הרמב"ם השייכים למסכת שבועות הלכות טוען ונטען עד פרק ט' עם הכסף משנה.

ולמדנו ככה שלושה סדרים ביום, סדר ראשון בבוקר למדנו כארבע שעות בערך. ובאמצע הייתה הפסקה כחצי שעה שאאמו"ר נח מעט ואנו שיחקנו במשחקי הילדים. ואחרי הצהריים למדנו סדר שני עד מנחה קטנה, ולאחר תפילת מנחה היה שיעור במשניות, וכן למדו עין יעקב או חומש עם רש"י, עד תפילת מעריב, ואחר כך חזרנו הביתה לסדר שלישי ושוב למדנו, ואז היינו לומדים לבד מה שרצינו. הכל בנעימות בלי לחץ.

ואחרי מסכת שבועות למדנו מסכת בבא מציעא, כהמשך לענייני פרק שבועת הדיינים, וגם אז למדנו כל דבר פעמיים עם רש"י ותוספות ומה שלא הבנו לא מתעכבים, ובסוף הפרק היינו חוזרים פעם שלישית על כל הפרק בבת אחת, וזה היה הולך מהר מאד, כי כבר יודעים וקל לחזור, והיה הלימוד נעים ומושך ומעניין מאד.

וכשגמרנו מסכת בבא מציעא כמדומה שלמדנו גם את הרא"ש והנימוקי יוסף, וכן את דברי הרמב"ם השייכים למסכת בבא מציעא הלכות טוען ונטען והלכות מלוה ולוה ענייני ריבית ועוד. ואחרי בבא מציעא המשכנו בבא בתרא גם כן באותה הצורה, וכן את המשך דברי הרמב"ם טוען ונטען מפרק ט' הלכות חזקת קרקעות, ואחר כך למדנו מסכתות נדרים וקידושין ומכות.

ולאחר מכן התחלנו ללמוד מסכת פסחים, ואאמו"ר גם היה אומר שיעורים לבעלי בתים אחרי מעריב, ואמר שיעורים על מסכתות ברכות ושבת, וכמדומה שדילג על מסכת עירובין, ואנו כילדים ישבנו והקשבנו לשיעורים, וקלטנו משהו מזה.

והתחלנו ללמוד מסכת פסחים בראש השנה לאחר התפילה, שאז היינו ברמת השרון, ולא היו מאריכים שם בתפילה כמו בישיבה, ובשתיים עשרה בצהריים כבר גמרו את התפילה, והלכנו הביתה ועשינו קידוש ואחר כך התחלנו ללמוד מסכת פסחים, ולמדנו גם כן גמרא רש"י ותוספות ורמב"ם, ובמסכת זו למדנו גם טור ובית יוסף ומגן אברהם, הכל מהר ובפשטות, ועד ראש חודש שבט כבר סיימנו את כל המסכת ארבע פעמים!

כיון שבפסחים יש עניני קדשים אמר אאמו"ר שנתחיל ללמוד סדר קדשים, וגם אמר ששמע שהגר"מ שפירא בישיבתו בלובלין למד קדשים, והתחלנו אז ללמוד מסכת זבחים, ואמנם עדיין לא היו אז חידושי הגרי"ז, אבל היה אסיפת זקנים וזבח תודה של החפץ חיים, וכן קרן אורה רש"ש ועוד, ולמדנו כדרכנו כל דבר פעמיים, ובסוף כל פרק חזרנו שוב פעם שלישית, ופעם רביעית בסוף המסכת, ואח"כ למדנו גם את הרמב"ם, הלכות פסולי המוקדשים ומעשה הקרבנות. ובדרך זו למדנו כל סדר קדשים, גם מסכתות תמיד קנים ומידות, חוץ ממסכת חולין שלא למדנו, כי זה עניני יורה דעה ולא קדשים, וכמדומה שלמדנו המסכתות למפרע ולא לפי הסדר, וסימנו מסכת בכורות, ולמדנו גם את כל הרי"ט אלגאזי, הכל בצורה פשוטה וקלה.

ולפעמים הייתי שואל בסברא ואאמו"ר היה עונה ומסביר, ושוב הייתי שואל על התירוץ, וגם על זה היה עונה, אך כששאלתי פעם שלישית היה פוסק ואומר די בזה ואין צורך להתעכב יותר.

ואחרי סדר קדשים התחלנו ללמוד מסכת יבמות במשך כשנתיים, ואז גם היה לי זמן ללמוד ולעין לבד, והייתי רואה את הרשב"א והרא"ש וכן רבי עקיבא איגר וחזון איש לפעמים.

ובאותה העת הסתפק אאמו"ר אולי לא טוב הוא עושה במה שאינו שולח אותנו לישיבה, והיה אורח שביקר בביתנו ואמר שאם נישאר בבית אנו עלולים להיות בעלי גאווה ולחשוב שאנו כל העולם...ושאל אאמו"ר את מרנן החזו"ש והגרי"ז זצ"ל, ואמרו לו שניהם כי טוב הוא עושה בזה שהוא עצמו לומד איתנו, וטוב שימשיך ככה ללמוד איתנו".

אולם כשהגיע הגרי"ג לגיל 19 ואחיו ר' יעקב לגיל 18 נעשה ניסיון לשינוי מסוים ב'דרכי החינוך' כפי שממשיך הגרי"ג ומספר:

"ואח"כ המשכנו עוד תקופה ללמוד בבית, אבל ראינו שהזמן מתבזבז, והיו הפרעות, והחלטנו ללכת לישיבה, ובחודש אלול תש"ב הלכנו לישיבת לומז'ה (בפתח תקוה) אני ואחי רבי יעקב, ולמדו אז בישיבה מסכת בבא בתרא פרק מי שמת, אבל אנחנו כבר ידענו את זה ממה שלמדנו בבית עם אאמו"ר, ולכן התחלנו ללמוד גם מסכת סוכה, הכל מהר ובפשטות, ומתחילת חודש אלול ועד סופו גמרנו מסכת סוכה"

אבל ה'ניסיון' ללימוד בחינוך הפורמלי הצליח חלקית בלבד, כפי שממשיך מרן הגרי"ג ומספר:

"ולאחר קצת יותר משנה מיום שבאנו לישיבה, אמר אאמו"ר כי הוא רואה שההצלחה בישיבה אינה כפי שחשב, ועדיף שנחזור ללמוד איתו בבית, וחזרנו לביתנו בחג הסוכות תש"ד".

אך כאן הגיעה תפנית חשובה, ששינתה את פני ההסטוריה הישיבתית בארה"ק:

אמנם לאחר זמן קצר נודע כי הרב מפוניבז' חושב לפתוח ישיבה, ולקח את רבי שמואל רוזובסקי לראש ישיבה, ורבי שמואל בא אלינו לרמת השרון ודיבר עם אאמו"ר שהרב מפוניבז' רוצה לפתוח ישיבה והוא רוצה שנבוא ללמוד שם, ואמר אאמו"ר כי הרב מפוניבז' הוא אישיות שכדאי לשמשו, וכדאי שיהיה לנו שמוש חכמים אצלו. ובחודש כסלו תש"ד נפתחה הישיבה עם עוד ארבעה בחורים חוץ מאיתנו, רבי חיים פרידלנדר, רבי אורי קלרמן, ואחד שהיה אחין של רבי שמואל, ועוד אחד יותר צעיר שבסוף היה חולה".

"שני האחים, גרשון ויעקב, היו בין קומץ התלמידים הראשונים בישיבה, ששכנה אז בבית הכנסת "הליגמן" שבבני ברק. את תפילת שחרית היו מתפללים בבית מדרש קטן, עם קבוצה מ"ילדי טהרן" שניצלו מהשואה ועלו ארצה. אחר כך היו הולכים ללמוד בבית הכנסת. כיון שהתפשטה השמועה על כך שהרב אדלשטיין שולח את ילדיו למיזם החינוכי החדש - היה קל יותר לצרף חלוצים נוספים. כך למשל הרב שמואל חיים קלרמן שלח את בנו אורי (לימים הרב אורי קלרמן, מראשי ישיבת כפר חסידים) והרב משה פרידלנדר שלח את בנו חיים (לימים המשגיח של ישיבת פוניבז' הרב חיים פרידלנדר). הרב נחום מאיר קרליץ, רב בית הכנסת "הליגמן" (גיסו של מרן החזוא"ש) צירף ללימוד את שני בניו, תנחום וניסים (לימים הגאון רבי ניסים קרליץ אחד מגדולי פוסקי ההלכה). כעבור כמה חודשים הצטרף גם הגאון רבי יששכר מאיר (לימים מייסד ישיבת הנגב). כעבור שנה כבר למדו בישיבה כשבעים תלמידים. הבחורים השתכנו בבית של מי שהפך בהמשך לאחד ממנהיגי עולם התורה, הגאון הגדול רבי מיכל יהודה לפקוביץ. "מצד אחד הוא היה לומד בהתמדה בלילות במסירות ובעמל רב", סיפר כרב "אך מצד שני הוא היה תמיד מקפיד ללמוד בשקט כדי שלא נתעורר".