"מאתים רובל?" הזדעק העגלון. "מנין אקח סכום כה גבוה?"
נענה ואמר: "העגלון הזה היה רגיל לבוא אלי מדי פעם. בכל פעם בקש ממני ברכה שהסוס שלו ישאר חזק, שאנשים יזמינו אותו לנסיעות, שיהיה לו כח לעשות הרבה נסיעות, וכיוצא בזה. נוכחתי לראות שהאיש הזה בוטח בסוס שלו. אמרתי: כל עוד הוא בוטח בסוס שלו - הסוס שלו ישאיר אותו למטה... רק כשיבטח בקב"ה – הקב"ה ישפיע עליו את כל הברכות. לכן לקחתי לו את הסוס, ולא נותר לו אלא לבטח בקב"ה, ואז הכל נהיה אחרת"...
עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ (ט, כ).
עגלון אחד נגש לאדמו"ר רבי דוד מטולנא, ושפך לפניו את לבו:
"אני עובד קשה משעת בקר מקדמת ועד שעת לילה מאחרת. מסיע אנשים, סוחב משאות, מתגלגל בדרכים. לעתים אנשים מעירים אותי אפלו באמצע הלילה. אני בקשי חי. אני מבקש שהרבי יתן לי ברכה שאתעשר, ולא אצטרך לעבד כל כך קשה".
"אם אתה רוצה להתעשר", השיב לו האדמו"ר, "תן לי מאתים רובל לצדקה ואתפלל עליך".
"מאתים רובל?" הזדעק העגלון. "מנין אקח סכום כה גבוה?"
"תתיעץ עם אשתך", השיב האדמו"ר.
העגלון שב לביתו וספר לאשתו על השיחה שהיתה לו עם האדמו"ר.
"מה את מיעצת לי לעשות?" שאל. "מהיכן אשיג סכום כזה"?
"יש לך סוס בריא וחזק ששוה מאתים רובל", הציעה אשתו. "תמכור אותו, ותתן לאדמו"ר את הכסף לצדקה".
"וממה נתפרנס?" הקשה.
"תחליט לבד. אם אתה מאמין לרב'ה - תמכור, ואם לאו - אל תמכור".
העגלון מכר את הסוס ונתן את הכסף לצדקה. במעט הכסף שנותר בידו התחיל להתעסק בכל מיני בזנעס קטנים, וברוך ה' ראה בהם ברכה מרבה, ולאט לאט התעשר עשר רב.
שאלו את רבי דוד מטולנא, איך קרה המופת הזה?
נענה ואמר: "העגלון הזה היה רגיל לבוא אלי מדי פעם. בכל פעם בקש ממני ברכה שהסוס שלו ישאר חזק, שאנשים יזמינו אותו לנסיעות, שיהיה לו כח לעשות הרבה נסיעות, וכיוצא בזה. נוכחתי לראות שהאיש הזה בוטח בסוס שלו. אמרתי: כל עוד הוא בוטח בסוס שלו - הסוס שלו ישאיר אותו למטה... רק כשיבטח בקב"ה – הקב"ה ישפיע עליו את כל הברכות. לכן לקחתי לו את הסוס, ולא נותר לו אלא לבטח בקב"ה, ואז הכל נהיה אחרת"...
המשיך רבי דוד ואמר: "לכל יהודי יש את 'הסוס' שלו, שעליו הוא סומך. רק אם יתחזק באמונה ובטחון בקב"ה, יעזב את הסוס הזה ולא יתלה עליו יהבו, יזכה לסיעתא דשמיא, ולשפע ברכה וישועה.
