רבינו רבי משה רבקש זצ"ל בעל באר הגולה על ד' חלקי שו"ע ט' סיון תל"ב
הרב משה רבקש נולד בפראג בשנת ש"ס לאביו, ר' נפתלי הירש, שהיה סופר ותלמיד חכם גדול. אמו, רבקה, לקחה על עצמה את תמיכה הכספית של המשפחה כדי שבעלה יוכל להקדיש את עצמו ללימודיו, וכתוצאה מכך צורף שם המשפחה "רבקש" לשמה של בנה.
המשפחה עברה מפראג לווילנא כשר' משה עדיין היה ילד, כשגדל נעשה שם לרב.
מעט אחרי שהתחילו "גזירות ת"ח ות"ט", הגיעו הקוזקים לוילנה וביצעו בה מעשי טבח, ונאלץ רבי משה להימלט מן העיר יחד עם ר' שבתי הכהן (בעל ה"שך"), ר' אפרים הכהן (בעל שער אפרים), ור 'אהרן שמואל קאידנובר (בעל "ברכת הזבח"). בסופו של דבר מצאו מקלט באמסטרדם, שם חיבר ר' משה את חיבורו הגדול, "באר הגולה", בו הוא מציין את מקורות הדינים והפסקים של השולחן ערוך, יחד עם הערות קצרות משלו.
חיבורים נוספים שחיבר (שלא הודפסו), הם ספר "כללי ההוראה" הכולל את כללי פסיקת ההלכה, ו"כלי הגולה" הכולל אסופת פירושים לשולחן ערוך והכרעות הלכתיות. אף על פי שבאמסטרדם זכה לכבוד רב, השתוקק רבי משה לחזור לווילנה, והוא הצליח לחזור שמה לפני מותו. הגאון מווילנא היה צאצא של ר' משה, ומרבה לצטט אותו ב"ביאור" שלו על השולחן ערוך.
רבינו ר' משה נתבקש לישיבה של מעלה בט' סיון שנת תל"ב.
רוצה לקבל פני אביו ואין לו להוצאות אלא מדמי מעשר
שאלה. הרוצה לקבל פני אביו, ואין לו מעות להוצאת הדרך, כי אם ממעות מעשר האם מותר לו ליטול משם. כדי שיוכל לנסוע ולקבל פניו?
תשובה. בספר שו"ת מי יהודה (ח"ב סימן קיד) דן האם מותר ליקח ממעות מעשר לדבר מצוה לקבל פני רבו, כשאין ידו משגת לזה ממעות אחר, ויתבטל על ידי כך ממצוה זו. והביא שם את מחלוקת הפוסקים אם מותר לעשות ממעות מעשר שאר דברי מצוה, או שהמעות מיועדים רק לצורך עניים, דדעת הרמ"א (יו"ד רמט א') שאין לעשות ממעות מעשר דבר מצוה אלא יתננו לעניים. ובט"ז (סק"א) ובש"ך סק"ג) הביאו בשם תשובת מהר"ם דכל מצוה שתבוא לידו כגון להיות בעל ברית יכול לעשות ממעשר. ובבאר הגולה כתב על דברי הרמ"א, שמצוה אשר בלאו הכי מחויב לעשותו ורוצה לפטור ממנה במעשר אינו רשאי, אבל אם רוצה לעשות בו מצוה שאינו מחויב רשאי, ולפי"ז לפי מה שהעלה הנוב"י (מהדו"ת או"ח צד) שבזמן הזה אין חיוב לקבל פני רבו, א"כ לפי באר הגולה מותר ליקח מעות מעשר לקיים מצוה זו. והרי מבואר במסכת יומא דף עז ע"ב דמותר לעבור במים ביום הכיפורים כשהולך לדבר מצוה כגון לקבל פני רבו, הרי דלמצוה יחשב. אמנם בחת"ס (יו"ד רלא - רלב) סותר את דברי באר הגולה, וסובר שאין טעם הרמ"א משום פורע חובו, אלא משום דמעשר שייך לעניים, ואיך יטול ממעות העניים לנרות בית הכנסת, ולכן אסור לו ליטול מהם אלא אם התנה בתחילת התנהגותו להפריש למעשר כספים שיעשה בהם דבר מצוה דאז מותר, וא"כ כשלא התנה כך אסור אלא אם כן ישאל על הנהגתו, עכ"ד המי יהודה יעו"ש.
(חשוקי חמד - מסכת יומא עז, ב)
רבים החזירו טעות לגוי והעשירו
"ואני כותב זאת לדורות שראיתי רבים גדלו והעשירו מן טעות שהטעו העכו"ם ולא הצליחו וירדו נכסיהם לטמיון, ולא הניחו אחריהם ברכה וכמ"ש בספר חסידים (סימן תתרעד). ורבים אשר קדשו ה' והחזירו טעויות העכו"ם בדבר חשוב, גדלו והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם" עכ"ל.
