רבינו משה איסרליש מקרקא זצ"ל הרמ"א י"ח אייר של"ב
רבינו משה איסרליש נולד בעיר קרקא בשנת ה"א ר"פ לאביו הגאון מו"ה ישראל איסרלן ב"ר יוסף ז"ל מקרקא.
הוא היה גדול הפוסקים באירופה האשכנזית. הרמ"א שימש רב, אב - בית - דין, וראש ישיבה בעיר מולדתו, קראקא, ומשם פרס את מצודתו על כל ערי גרמניה, פולניה וצפון איטליה. כאשר חיבר מרן הבית יוסף את ספרו השלחן ערוך, הוסיף עליו הרמ"א הגהות לפי שיטות הפוסקים האשכנזים, באופן שספר הלכה אחד שימש הן את יהדות ספרד והן את יהדות אשכנז. השלחן ערוך עם "המפה" (הגהותיו של הרמ"א) מקובל עד היום כהלכה פסוקה בישראל. הרמ"א השיב תשובות רבות בהלכה, ועסק גם בפילוסופיה ובקבלה. עליו נאמר הפתגם: ממשה (הרמב"ם) עד משה (הרמ"א) לא קם כמשה (הרמ"א).
בעקבות פרסומו של הספר בית יוסף של רבי יוסף קארו על הטור כתב הרמ"א את ספרו 'דרכי משה', הכולל ביאור על הטור ובו גם עיקרי דבריו של הבית יוסף שבמקומות רבים חלק עליהם הרמ"א; הגהות הרמ"א בשו"ע מבוססות רובן ככולן על פסקיו בספר דרכי משה. רבינו הרמ"א נתבקש לישיבה של מעלה ביום י"ח באייר- ל"ג בעומר של"ב בקראקא, ונקבר בצמוד לבית הכנסת שלו בעיר.
למרות שמצוה לאכול מיד בליל שבת לפעמים מעכבים התפילה בשעתיים
חידה: נאמר בשו"ע (סימן רעא ס"א) כשיבא לביתו, ימהר לאכול מיד, וכתב המשנ"ב (סק"א) ימהר לאכול היינו לקדש, כדי שיזכור שבת בעת תחילת כניסתו, דכל כמה דמקדמינן ליה טפי עדיף. מתי קרה שהרב עיכב את המתפללים שעתיים, ואולי גם יותר?
תשובה: בחידושי אנשי שם (על המרדכי סוף מסכת ביצה אות ב) כתב וז"ל: וכן ראיתי למורי הגאון ר' משה איסרליש בקרקא ביתומה אחת עניה משודכת להגון לה, והיה אחיה משיאה ונפל קטטה ביניהם בעסק הנדוניא, ונתעצמו כשתי שעות משחשיכה, וקדש היום ולא נמנע הגאון מליתן קידושין, שהיה חושש שמא בתוך כך יהיה לב אחיה נוקף עליו, ויתחרט על מה שקפץ ליתן לה, ויתבטל הדבר, ועכב הרב מלהתפלל מעריב בבית הכנסת שלו, עד שגמר הדבר, ונתן קידושין, ואח"כ התפללו בבית הכנסת שלו, עכ"ל.
וברמ"א (או"ח סימן שלט ס"ד) כתב: ויש מתירין לקדש בשבת היכא דאין לו אשה ובנים. ואפשר דהוא הדין הכניסה לחופה שרי, ואף על גב דלא קיי"ל הכי, מכל מקום סומכין על זה בשעת הדחק, גם כי גדול כבוד הבריות, כמו שרגילין שלפעמים שלא היו יכולים להשוות עם הנדוניא ביום ו' עד הלילה, דעושין החופה והקידושין בליל שבת, הואיל וכבר הכינו לסעודה ולנישואין והוי ביוש לכלה ולחתן אם לא יכנוס אז, ומכל מקום לכתחילה יש ליזהר שלא יבא לידי כך.
והנה כתב המשנ"ב (סימן רעא סק"א) ומכל מקום נראה דהיכא דיש בזה משום שלום בית, או שיש לו בביתו משרתים או שאר אורחים ובפרט אורח עני, לא יאחר בכל גוונא, דכיון שהם מוטלים עליו לא יכול לעכבם בשביל שהוא רוצה לקיים מצוה מן המובחר, עכ"ל.
ונראה דגם אילו היה יודע הרמ"א, שע"י עיכוב התפילה יסבלו אורחים שהם רעבים, בכל זאת נישואי היתומה ובפרט שיש בזה ביוש גדול קודם, ויש לעכב את התפילה והסעודה עד שיגמר השידוך שלה, כי כל העניים גם הם חייבים בהכנסת כלה היתומה.
(חשוקי חמד מסכת ביצה דף לו עמוד ב)
כך זכה אבי הרמ"א לבן קדוש
כתב הרה"ק רבי יעקב קטינא זצ"ל, בעל 'קרבן העני' ('רחמי האב' יום כג): וצריך ליזהר מאוד להיות משומרי שבת, פירוש, שצריך להמתין על השבת, לא שיהא השבת ממתין עליו. וזריזין מקדימין. וביותר צריך לזרז בעלי החנויות לסגור החנות מבעוד יום, כי סמוך לשבת הבעל דבר מתגבר ומביא להם קונים, והרבה באים לקנות צרכי מצוה, נרות לכבוד שבת. אל תאבו ולא תשמעו להם כי הם שלוחי הבעל דבר. ושמעתי מעשה נפלא מהגביר ר' איסרל, שהיה לו חנות גדולה ויקרה בכל מיני משי, והיה מנהגו כאשר הגיע חצי היום בערב שבת מיד סגר החנות. פעם אחת נתקנא בו הס"מ ובא לנסותו, והתלבש בדמות שר גדול, ולקח הרבה סחורות יקרים, ועשה השוואה על כל אחד, ועדיין לא מדד כמה אמות יש בכל אחד, ובתוך כך הגיע חצי היום, והלך הגביר לסגור החנות כמנהגו, והשר התחנן לו שיתן לו הסחורה ולא רצה, והפסיד מעות הרבה. וכבדוהו מן השמים עבור זה בבן קדוש: רבינו הרמ"א, מאורן של ישראל.
